רציתי לשאול:
אם ימי האדם קצובים בדיוק לפי התיקונים שצריך לעשות בעולם, ובסיומם הוא עוזב את העולם. א"כ מה שייך כל עניין אריכות הימים וכו'
אשמח אם יהיה איזה מקור לתשובה.
תודה רבה
תשובה:
שלום רב
אינני יודע לתת לך מקור בענין אבל אני חושב שהתשובה פשוטה בתכלית. בכל מהלך החיים שלנו אנחנו פועלים בשני מישורים, יש את התפקיד המיוחד לכל יהודי, אותו עליו למלא בהתאם לנטיותיו ויכולותיו וכו', ויש את הדברים המזדמנים לו "על הדרך" מחמת עצם היותו חי. למשל, אם נניח אדם בא לעולם כדי לתקן את מידת החסד שפגם בה בגילגול קודם וכיוצא בזה, או כדי לגלות עבודה של לימוד תורה מתוך הדחק, והוא נצרך לשם כך ל70 שנות חיים, בהכרח הוא יאכל מצות באותם לילות סדר שיעברו עליו כאן וישמע שופר בראש השנה וכו', כל מיני מצוות שאינם קשורות עם תפקידו המיוחדת. מצוות אלו שכרן הוא נצח נצחים, ואלו הן מתנות טובות שהקב"ה חנן אותנו בהן. הברכה לאריכות ימים ענינה שנזכה לחיות עוד, אולי מעבר לנדרש לתפקידנו המסויים וכך נספיק לחטוף עוד ועוד מצוות יקרות ולעבוד את הקב"ה עוד ועוד. בעולם הבא זה כבר לא ניתן. דוגמה לדבר, ידוע הסיפור עם הגר"א מוילנא שלפני מותו החזיק בציציותיו ובכה על לכתו מעולם בו ניתן על ידי קופיקות בודדות לקיים מצוה חשובה זו השקולה כנגד כל המצוות. הגר"א הגיע לשיא המיצוי בידיעת התורה שמן הסתם היתה עיקר תפקידו, אבל הוא בכה על הציצית…
מי יתן ונזכה לעבוד את הקב"ה באהבה וביראה פנימית בכל כוחנו כל הימים!
