שלום רב שאלו אותי שאלה כזו, הרי הקב"ה ברא את האדם כדי להיטיב לו באחריתו כדין ולא כמתנת חינם, וא"כ אמנם נתן לאדם בחירה אך צפוי וידוע לפניו מה כ"א יבחר, ומילא אלו החוטאים ואח"כ מגלגלם שוב ושוב עד שיזכו בחלקם כדין אך אלו שאיבדו חלקם לעולם הבא בשביל מה נבראו? הרי צפוי וגלוי לפניו שממילא לא יזכו להטבה זו שהכין לאדם לעולם הבא ולמה הביאם ונתן להם בחירה אם ידוע לפניו שממילא בסוף לא ייטיב עימם וכמו תכלית בריאתו את האדם והביאו להאי עלמא??
תשובה:
שלום רב,
נגעת באחת השאלות הכי מהותיות עמוקות וגדולות בספרות המחשבה היהודית, אשר עליה נשתברו קולמוסין רבים במשך כל הדורות, והרמב"ם כבר כותב 'דע שתשובת שאלה זו ארוכה מארץ מדה ורחבה מני ים וכמה עיקרים גדולים והררים רמים תלויים בה', שאלה זו מכונה בפי כל 'ידיעה ובחירה'.
אעתיק לך דברי הרמב"ם והראב"ד (תשובה פרק ה):
רשות לכל אדם נתונה אם רצה להטות עצמו לדרך טובה ולהיות צדיק הרשות בידו, ואם רצה להטות עצמו לדרך רעה ולהיות רשע הרשות בידו, וכו'.
אל יעבור במחשבתך דבר זה שאומרים טפשי אומה"ע ורוב גולמי בני ישראל שהקב"ה גוזר על האדם מתחלת ברייתו להיות צדיק או רשע, אין הדבר כן אלא כל אדם ראוי לו להיות צדיק כמשה רבינו או רשע כירבעם או חכם או סכל או רחמן או אכזרי או כילי או שוע וכן שאר כל הדעות, ואין לו מי שיכפהו ולא גוזר עליו ולא מי שמושכו לאחד משני הדרכים אלא הוא מעצמו ומדעתו נוטה לאי זו דרך שירצה, וכו'.
ודבר זה עיקר גדול הוא והוא עמוד התורה והמצוה, וכו'.
אילו האל היה גוזר על האדם להיות צדיק או רשע או אילו היה שם דבר שמושך את האדם בעיקר תולדתו לדרך מן הדרכים או למדע מן המדעות או לדעה מן הדעות או למעשה מן המעשים כמו שבודים מלבם הטפשים הוברי שמים היאך היה מצוה לנו על ידי הנביאים עשה כך ואל תעשה כך הטיבו דרכיכם ואל תלכו אחרי רשעכם והוא מתחלת ברייתו כבר נגזר עליו או תולדתו תמשוך אותו לדבר שאי אפשר לזוז ממנו, ומה מקום היה לכל התורה כולה ובאי זה דין ואיזה משפט נפרע מן הרשע או משלם שכר לצדיק, השופט כל הארץ לא יעשה משפט, ואל תתמה ותאמר היאך יהיה האדם עושה כל מה שיחפוץ ויהיו מעשיו מסורים לו וכי יעשה בעולם דבר שלא ברשות קונו ולא חפצו והכתוב אומר כל אשר חפץ ה' עשה בשמים ובארץ, דע שהכל כחפצו יעשה ואף על פי שמעשינו מסורין לנו, כיצד כשם שהיוצר חפץ להיות האש והרוח עולים למעלה והמים והארץ יורדים למטה והגלגל סובב בעיגול וכן שאר בריות העולם להיות כמנהגן שחפץ בו, ככה חפץ להיות האדם רשותו בידו וכל מעשיו מסורין לו ולא יהיה לו לא כופה ולא מושך אלא הוא מעצמו ובדעתו שנתן לו האל עושה כל שהאדם יכול לעשות, לפיכך דנין אותו לפי מעשיו אם עשה טובה מטיבין לו ואם עשה רעה מריעין לו, הוא שהנביא אומר מידכם היתה זאת לכם, גם המה בחרו בדרכיהם, ובענין זה אמר שלמה שמח בחור בילדותך ודע כי על כל אלה יביאך האלהים במשפט, כלומר דע שיש בידך כח לעשות ועתיד אתה ליתן את הדין.
שמא תאמר והלא הקב"ה יודע כל מה שיהיה וקודם שיהיה ידע שזה יהיה צדיק או רשע או לא ידע, אם ידע שהוא יהיה צדיק אי אפשר שלא יהיה צדיק ואם תאמר שידע שיהיה צדיק ואפשר שיהיה רשע הרי לא ידע הדבר על בוריו, דע שתשובת שאלה זו ארוכה מארץ מדה ורחבה מני ים וכמה עיקרים גדולים והררים רמים תלויים בה אבל צריך אתה לידע ולהבין בדבר זה שאני אומר, כבר בארנו בפ' שני מהלכות יסודי התורה שהקב"ה אינו יודע מדיעה שהיא חוץ ממנו כבני אדם שהם ודעתם שנים, אלא הוא יתעלה שמו ודעתו אחד ואין דעתו של אדם יכולה להשיג דבר זה על בוריו וכשם שאין כח באדם להשיג ולמצוא אמתת הבורא שנאמר כי לא יראני האדם וחי אין כח באדם להשיג ולמצוא דעתו של בורא, הוא שהנביא אמר כי לא מחשבותי מחשבותיכם ולא דרכיכם דרכי, וכיון שכן הוא אין בנו כח לידע היאך ידע הקב"ה כל הברואים והמעשים אבל נדע בלא ספק שמעשה האדם ביד האדם ואין הקב"ה מושכו ולא גוזר עליו לעשות כך, ולא מפני קבלת הדת בלבד נודע דבר זה אלא בראיות ברורות מדברי החכמה, ומפני זה נאמר בנבואה שדנין את האדם על מעשיו כפי מעשיו אם טוב ואם רע וזה הוא העיקר שכל דברי הנבואה תלויין בו.
וכתב הראב"ד, א"א לא נהג זה המחבר מנהג החכמים שאין אדם מתחיל בדבר ולא ידע להשלימו והוא החל בשאלות קושיות והניח הדבר בקושיא והחזירו לאמונה וטוב היה לו להניח הדבר בתמימות התמימים ולא יעורר לבם ויניח דעתם בספק ואולי שעה אחת יבא הרהור בלבם על זה, ואע"פ שאין תשובה נצחת על זה טוב הוא לסמוך לו קצת תשובה ואומר, אם היו צדקת האדם ורשעתו תלוים בגזירת הבורא ית' היינו אומרים שידיעתו היא גזירתו והיתה לנו השאלה קשה מאד ועכשיו שהבורא הסיר זו הממשלה מידו ומסרה ביד האדם עצמו אין ידיעתו גזירה אבל היא כידיעת האצטגנינים שיודעים מכח אחר מה יהיו דרכיו של זה והדבר ידוע שכל מקרה האדם קטן וגדול מסרו הבורא בכח המזלות אלא שנתן בו השכל להיותו מחזיקו לצאת מתחת המזל והוא הכח הנתון באדם להיותו טוב או רע והבורא יודע כח המזל ורגעיו אם יש כח בשכל להוציאו לזה מידו אם לא וזו הידיעה אינה גזירה, וכל זה איננו שוה. עד כאן.
ובאמת דברי הרמב"ם תמוהים מאוד, מפני מה הרבה כל כך להאריך אודות אופן ידיעתו השונה של הקב"ה שאינה מושגת לנו כלל, ולא ענה פשוט כמו הראב"ד, וכנראה הביאור בזה על דרך מה שהקשית אתה, שהרי לפי דברי הראב"ד עדיין יש להקשות מה תכלית יש לחייהם של כאלו שהקב"ה יודע "ידיעת איצטגננות" שאלא יבחרו בטוב? ועל זה השיב הרמב"ם שאף הם אינם מוכרחים לכך ויתכן שיבחרו בטוב, ואת ידיעתו של הקב"ה היאך אינה עומדת בסתירה לכך אין יכולת בשכל אנושי להבין.
עוד מקורות בענין:
של"ה ח"א בית הבחירה, אור החיים סוף פרשת בראשית, אהבת ציון דרוש ג, אגרא דכלה פרשת נח, שיעורי דעת ח"א מאמר ח, גר"א אור שמח ואבי עזרי ברמב"ם שם, ומכתב מאליהו ח"ג עמ' 262. וראה עוד כאן.
עדין לא מובן לי כ"ז שלעיל מדבר בכך שה' נתן בחירה לאדם ואינו מתערב בזה (כך רצונו יתברך) אך הרי כל זה נעשה כדי להיטיב לבסוף עם האדם ואם זה לא יקרה למה בראו? מילא ברא רשע לבסוף כן יזכה לשכר אך אלו שאיבדו חלקם למה נבראו הרי תכלית הבריאה לתת שכר לאדם ע"י הבחירה ואם התכלית לא תבוצע למה נברא? (מצינו כעין זה שה' הסתובב עם התורה אצל האומות וידע שלא ירצו בה והשאלה א"כ מדוע הסתובב? והתשובה כדי שלא יהיה להם בעתיד פתחון פה, ומה כאן? )
לזאת היתה כוונתי בהביאי את תשובת הרמב"ם, הפרדוקס הזה הוא הסיבה בשלה לא היה די לו בתשובת הראב"ד, ובענין השילוב של שתי המציאויות הללו אמר שדבר זה הוא למעלה משכלו של אדם.
לאחר מחשבה רציתי להציע את התשובה הבאה:
א. ה' ברא את העולם להיטיב כיון שהוא טוב,
ב. הוא ברא את הנמלה והצבי וכו' להיטיב עימם ותכלית ההטבה שלהם היא העולם הזה, המאכל הדשא וכו'
ג. את האדם הוא ברא להיטיב עימו ותכלית ההטבה באחריתו – הטבה רוחנית
ד. כדי שלא יקבל את ההטבה הרוחנית כנהמא דכיסופא ברא ה' את הבחירה
ה. רצה ה' שהבחירה תהיה מושלמת לאדם ולכן נתן לו גם את האפשרות בבחירה שיוטב לו או כאדם – רוחנית, עם דרגות מסויימות ותיקונים בגילגולים וכדומה עד שיגיע לתכלית ההטבה של האדם. – או כנמלה – גשמית ובזה יש אנשים מועטים שבחרו בצורה קיצונית עד כדי כך, ואלו שאין להם חלק לעולם הבא וכך הניח לפני כל אדם שיבחר ויקח איזה הטבה הוא רוצה.
ו. וא"כ אולי אפשר גם לבאר שיש רשעים ה' משלם להם בעולם הזה להאבידם לעולם הבא פי' נותן להם הטבה כמו שמיטיב עם נמלה שההטבה התכליתית שלה זה העולם הזה
כך נראה לעניות דעתי ובאם טעיתי ה' יכפר בעדי אחר שבאמת כוונתי לטוב ואשמח אם הרב יעיר ע"ז.
בעלי החיים לא נבראו כדי להיטיב להם אלא כדי להיות משמשיו של האדם מבחינה רוחנית וגשמית כאחד, כך שממילא אין בסיס גם לאמירה לגבי הרשעים. מה גם שהטובה בעולם הזה היא כה זעומה לעומת העונש שקשה מאוד לומר כך.
שלום וברכה, ותודה לצוות האתר הנפלא על מלאכת הקודש.
ייתכן שיש לי מה להוסיף לתשובה.
1. השאלה היתה, מדוע ה' בורא רשעים, אם ידע שהם יאבדו? ברם, אם נשים לב, שאלה זו מסתירה בתוכה את הנחה מוטעית, שהקב"ה מופרד מידיעתו, ובמילים אחרות, כאילו הוא יתברך החליט מלכתחילה לברוא רשעים. ואין זה נכון ש-ה' רצה לברוא אנשים רשעים בעולמו.
אם נרצה לשאול את השאלה באופן נכון ומדוייק, נשאל כך: אם הקב"ה ידע מראש שאדם כלשהו יבחר להיות רשע, אז מדוע הוא יתברך ברא אותו?
זו שאלה מדוייקת יותר, שאינה חובנת בה הנחות מוטעות.
2. נוכל למצוא תשובה לשאלה זו במה שכתב הרמב"ם במספר מקומות, כמו המקור שהביא כבוד הרב, שהקב"ה הוא ורצונו אחד הם, והוא וידיעתו אחד הם. ואין אצל הקב"ה זמן עבר הווה ועתיד, אלא הוא יתברך בלתי משתנה, ונמצא בכל הזמנים כולם ללא תנועה ושינוי כלל. ודבר זה אין בשכל אנוש להבינו, אך יש יכולת להבין את תוצאתו:
פירוש הדבר שברגע שאלוקים ברא את העולם ואמר עליו "טוב מאוד", הוא ראה את כל הזמנים מתחילה ועד סוף – מיד כשבראו, כפי שגם אמרו חז"ל, וכפי מאמר הפסוק, "קורא הדורות מראש,, ראשון ואת אחרונים אני הוא". על כן, ברגע הבריאה הופיעה לראשונה גם הבחירה החופשית של האדם, ובאותו רגע ממש גם בחר כל אדם ואדם אם להיות רשע או צדיק. ועבורנו הזמן עובר לאט, אך אצל הבורא יתברך הכל הופיע כאחד, הרשע עם הצדיק, בכח הבחירה שנברא בעולם, הכל ברגע אחד. מכאן יוצא, שהקב"ה לא בחר "קודם לכן" אם אדם יהיה רשע או צדיק, כי אין אצל הבורא יתברך "לפני" ו"אחרי" (כי אינו תלוי בתנועה וזמן כמונו), אלא כל הבחירה והמעשה נולדו כאחד ברגע הבריאה ממש, ומכח יצירת הבחירה החופשית, בחרו אנשים להיות צדיקים ולהיות רשעים.
למסקנה: הבורא יתברך לא ברא בני אדם בידיעה-מוקדמת שיהיו רשעים, כי אין במציאותו של הבורא מוקדם ומאוחר.
הראב"ד הקשה מדוע הרמב"ם הותיר את השאלה ללא תירוץ, אך נ"ל הקטן שתירוצו של הרמב"ם טמון בהסבר זה, שאין הקב"ה דומה לאדם שנפרד מתכונת הידיעה, אלא הוא וידיעתו באים כאחד. כך ש אין אצל הבורא מושג של "ידיעה לפני מעשה", אלא הידיעה והמעשה באים כאחד. הוא וידיעתו אחד, הוא ורצונו אחד. כך שרשעים, אינם אלא תוצאה בלתי נמנעת של בריאת הבחירה החופשית אצל האדם. אין תכלית לאדם שיהיה רשע, אלא שהרשע והצדק מוכרחים להופיע יחד בבריאת הבחירה החופשית.
בברכה, דניאל
אולי אוכל להציע חיזוק לתשובתו של דוד,
אמרו חז"ל, שהרשע מקבל שכרו בעולם הזה, כדי להאבידו לעולם הבא, כי בדרך בה אדם בוחר לילך, בה מוליכים אותו. וכאן נשאלת השאלה, מדוע ה' נותן שכר לרשעים ומטיב עימם בעולם הזה? האם מלך יבחר להטיב למורד-במלכות בדרכו לבית האסורים? ומה התכלית בהטבה למי שהולך במילא לכליון ואבדון? האם היינו מנקים כוס שבורה מפלסטיק לפני שנשליכה לאשפה?
את התשובה לכך נוכל אולי למצוא במה שנאמר בתהילים (פרק קמה): "טוב ה' לכל – ורחמיו על כל מעשיו", ובהרבה מקומות נאמר שירות ותשבחות, שכל הברואים מברכים את ה' על ההטבה הגדולה שגומל עימהם, קטן וגדול כאחד.
ולמרות שבעלי חיים אין בקיומם תכלית עצמית, הרי סוף סוף מטרת הטוב להטיב, וה' הוא טוב ומטיב. וכמו שלהבדיל השמש מאירה את כל העולם כולו, על אנשים ובעלי חיים כאחד, כך הקב"ה מטיב לכל הברואים שיצר – לחתול, לאדם, לצדיק ולרשע, בכל מצב שיהיה. כי הוא יתברך טוב ורחום, וכפי ששמעתי שמועה על רב חשוב שאמר, "הלוואי שהייתי אוהב את הצדיק הגדול ביותר, כפי שאלוקים אוהב את הרשע הגדול ביותר!" – כי האהבה של ה' היא בראש ובראשונה אהבה שאינה תלויה בדבר, אהבה לכל הברואים הנבראים, כי חפץ השם להטיב, והוא טוב במהותו, ורצונו להטיב אינו נפרד ממנו, אלא הוא עצמו מקור הטוב וההטבה.
פירוש הדבר, ש-הקב"ה אכן ברא את האדם כדי להיות צדיק, ולזכות בהטבה הגדולה ביותר שיכולה להיות בגן-עדן, אולם, באם בוחר האדם חלילה להיות רשע ולהפסיד את כל עולמו, אין ה' מספיק לחפוץ בטובתו, כי מעצם היותו רחום וחנון הוא מרחם תמיד על כל ברואיו, ואפילו על הברואים הזמניים והנאבדים. ומה שהרשע פגם בעצמו, ואף הגהנום שהביא על עצמו – אינם גורעים במאומה מן העובדה שתכלית הטוב להטיב, ותכלית זו מתקיימת תמיד עם האדם – בין אם הוא בוחר להיות רשע או צדיק, כפי שלהבדיל השמש מאירה על הברואים – גם אם חלקם בוחרים לעצום את עיניהם. תכלית השם להטיב, והאדם בוחר אם לקבל את ההטבה או לא, אך התכלית האלוקית מתקיימת בעצם רצונו להטיב לאדם, אפילו כאשר בוחר האדם להיות רשע.
דברים נפלאים ומחזקים. כמובן יש גם את דבריו הידועים של הרמב"ן בס' הגמול, שרשעים טובתם שלימה בעולם הזה כדי לשלם להם מה שמגיע על המצוות המעטות שכן עשו, וזהו אחד מעונשי הרשעים לקבל שכרם בעולם הזה, בשונה מצדיקים שבעולם הזה מכפרים על חטאיהם כדי לבוא נקיים לעולם הבא.
לכבוד רבי דניאל מהתגובות.
יישר כוח גדול על הדברים הנפלאים שכתבת! ממש עלו לי דמעות כשקראתי את הביאור הנפלא והיפה שלך! הדברים נפלאים ומחזקים ביותר.
השאר תגובה