שלום לכת"ר
ידוע ומפורסם שהאחרונים תופסים שיש איסור בכיבוי גז וחוט להט בשבת ויו"ט בין אם משום מלאכת "מכבה" ובין מטעם משאצ"ג ויש שסתמו שזה "אסור מדרבנן"
רציתי לשאול שהרי לדעת ר' יוסי ,שהלכה כמותו, הגדר של כיבוי האסור זה דווקא כזה שיוצר תיקון בחומר הבוער כגון עץ- שעושה פחם ובד שעושה פתילה מהובהבת.
אם עושה כיבוי כזה בכוונה של תיקון חייב מדאו' ובכוונות אחרות יש מחל' ר"י ור"ש אם נחייב מצד משאצ"ג.
ברור שבזמן חז"ל כל כיבוי היה לעולם יוצר בפס"ר פחם או פתילה וע"כ מאד ברור למה החמירו כ"כ בכל כיבוי.
אבל בחוט להט ובגז לכאורה פשוט שלא שייך כלל מלאכת כיבוי שהרי לא ניתקן כלום בכיבוי זה וגם משאצ"ג לא שייך כאן שהרי בשום כוונה שיכוון בשעת הכיבוי לא יעשה מלאכה ולא שייך לומר על זה "מלאכה" שפטור רק בגלל כוונה צדדית- שזה ההסבר הרגיל במשאצ"ג.
תשובה:
שלום רב
שאלה נאה זו דן בה בשו"ת מחזה אברהם [שטיינברג] סי' מא, ויעוי"ש שהביא מדברי הרא"ש בביצה כב שהקשה, מדוע אסור להסתפק מהשמן שבנר ולקרב על ידי כך את כיבויו, הרי אין זה אלא גרם כיבוי שהרי עתה עדיין הוא דולק? ותירץ, שבנר עם שמן, שניהם יחד דולקים ולא רק הפתילה לבדה, ולכן, ברגע שאתה נוטל מן השמן, אף שלגבי הפתילה אין כאן אלא גרם כיבוי מכל מקום לגבי השמן הנלקח הכיבוי הוא מידי. ומוכח איפוא, שאיסור כיבוי נאמר גם ללא תיקון הפתילה אלא משום תיקון השמן לבד. על פי זה סבר לומר, שגם בכיבוי אור חשמל או גז שאין להם הפתילה הדין כך, שברגע שמנתקים את מקור האש שאף היא דולקת יחד עם החוט להט, נחשב הדבר ככיבוי ממש. והובא בשו"ת באר משה ח"ח סי' רלב.
אין לשכוח את שיטתו של החזון איש שבכיבוי חשמל וניתוק המעגל החשמלי יש איסור של בונה וסותר.
