אחרי מבוא השלום והברכה
ראובן גר בבנין שצריך להקיש קוד חשמלי כדי להכנס לבנין שבו הבית שלו.
ישנו כאן פטנט בצרפת והוא לשים מגנט על פתח הדלת מבפנים וזה נראה שהדלת סגורה בחשמל בעוד שלמעשה המגנת הוא זה שתופס הדלת ובדחיפה קצת יותר חזקה מהרגיל הדלת נפתחת.
עכשיו ראובן שם מגנט זה בפתח בנינו וזה עובד מצויין.
השאלה היא שלראובן יש שכן יהודי ששומר שבת כפי הבנתו והולך כל שבת לתפילה אולם הגם שידוע לו שאסור להקיש הקוד הוא מקישו בשבת דלשיטתו מותר.
ראובן רוצה להגיד לו הפטנט שלא יכשל בחילול שבת אולם הוא מפחד שהשכן לא יקבל הענין ויאיים עליו או להפסיק מהמגנט או שיודיע לחברי הבית היו שלמעשה הוא מפחד שאם ראובן יתפס יאשימו גם אותו היות שהוא יהודי
האם חובה עליו להודיעו ולמנוע בספק מכשול או שזה יגרום שגם לו בעתיד תהיה לו בעיה.
בברכה
א.א.
תשובה:
שלום רב
אם אתה סבור שגם אם תאמר לו בעדינות ובזהירות, הוא עלול לשבש לך את האפשרות הזו, אין לך חיוב לומר לו.
מקורות:
במצוות הוכיח תוכיח את עמיתך נחלקו בגמרא (ערכין טז,א) האם החובה היא עד כדי נזיפה או עד כדי הכאה. הרמב"ם פסק בפ"ו מהלכות דעות עד כדי הכאה, כלומר עד כדי שיכה אותך, אתה מחוייב במצוות תוכחה. ראה בביאור הלכה סי' תרח ד"ה עד, מה פירש בענין זה. וכתב הרמ"א בסוף סי' שלד: "מכל מקום אין אדם חייב להוציא ממונו על זה. ולכן נהגו להקל מלמחות בעוברי עבירה, שיש לחוש שיהיו עומדין על גופנו ומאודנו". משמע שגם במקום שאין ודאי הפסד אין חיוב תוכחה, אלא די בכך שיש חשש להפסד.
אולם בפתחי תשובה שם הביא: "עיין בס' בכור שור בחדושיו למס' סוטה דף מ"ז ע"ב שכתב דמזה דשו רבים וכהתירא דמי להם לחנוף לאשר לו שם ויד קצת אצל שום שררה או שאר תקיפות אף על גב דלא ברי היזיקא ע"כ תפוג תורה ואין כופין אם איש את רעהו חיים בלעו ובאמת טעות גמור הוא דדברי מהרי"ו לא נאמרו כ"א בברי היזיקא ואלת"ה בטלת לא תגורו מעיקרא דודאי לא נאמר לא תגורו כ"א בדאיכא מקום לירא והאריך בזה". אלא שמדברי הפוסקים נראה, כי גם במקום חשש הפסד אין מצוות תוכחה ראה בשו"ת אגרות משה ח"ח או"ח סי' יג אות ד'.
וראה עוד בשאגת אריה סי' נח, שחייב להפרישו מאיסורא גם אם חברו עובר על איסור בשוגג. (ועי' פרי יצחק ח"א סי' כו). ומ"מ לכאורה המקרה הנוכחי הוא "קרוב למזיד" כלומר, מאחר שהוא יודע שיראי שמים לא משתמשים בזה בשבת, והוא לא טרח לברר את מקור האיסור.
