שלום, כבוד הרב. ביום טוב שהיה כעת, היו אצלנו כמה אנשים ש\'נפל\' אצלם החשמל. והתעוררה שאלה האם מותר לקרוא לגוי שידליק את החשמל. עיקר הנידון שדיברו עליו היה, האם ניתן לסמוך בזה על שיטת התוס\' ש\'בונה\' ביום טוב הוא דרבנן (וכן, האם מה שדנים הדלקת החמשל כ\'בונה\' הוא בתורת ודאי. ההדלקה של מנורת הליבון, הכרוכה במלאכת \'מבעיר\', כפי שאני מבין ודאי מותרת על ידי גוי ביום טוב לצורך גדול, שכן ודאי אין בזה אלא איסור דרבנן). תודה רבה, וגמר חתימה טובה!
תשובה:
כמה פוסקים כתבו שאפשר להקל לצורך מצוה באמירה לגוי ביום טוב להדליק את החשמל, ואף לדעת החזון איש שדבר זה אסור משום בונה, ר' במקורות באריכות.
גמר חתימה טובה.
מקורות:
לדעת הסוברים שבחשמל יש מבעיר, אפשר לסמוך על דעת הסוברים שהולדת אש אסורה ביו"ט רק מדרבנן כמו שהביא מחלוקת הפוסקים בענין זה הביאור הלכה בתחילת סי' תק"ב ושם הביא שלהלכה קיי"ל שבדיעבד מותר ליהנות אם הודלקה אש באיסור.
ולדעת החזו"א שהדלקת חשמל אסורה משום מלאכת בונה, ר' בשבט הלוי חלק ח' סימן קכ"א שהאריך בענין זה והסיק שגם להחזון איש מותר לומר לנכרי להרים את החשמל לצורך אוכל נפש, והוא מפני שמתקן מנא מותר בתיקון שאינו גמור לצורך או"נ כמו שכתב הרמ"א בסי' תק"ט ובחשמל זה קל יותר מתיקון כלי שנשבר, ושם כתב עוד שאין לצרף את דעת תוס' שבונה ביו"ט אסור רק מדרבנן כיון שזה שיטה יחידאה ונדחית על ידי הפוסקים.
ובספר שמירת יום טוב כהלכתו הביא בשם הגר"ח גריינמן שגם להחזו"א מותר לומר לנכרי לצורך יו"ט להדליק חשמל כיון שזה בניה ליומא, ובאמת בדברי החזון איש עצמו במכתבים להגרש"ז אוירבך זצ"ל משמע שלא כדבריהם אלא שאסור ביו"ט להעביר זרם בחשמל משום בונה.
והביאו מעשה נוסף בענין זה מהגרי"ז מבריסק שפעם אחת שכחו לכבות את החשמל מעיו"ט והתיר להנות ממנו ביו"ט מפני שאיסור הולדת אש הוא דרבנן ובדיעבד מותר ליהנות ממנו כדעת המגיד משנה, ומבואר דלא חשש להנאה מבונה דאורייתא.
ויש להוסיף שיש מקומות שהתירו אמירה לנכרי במקום מחלוקת הפוסקים כמבואר בסי' שי"ד סעיף ז', אמנם לא בכל מקום סוברים כך, אך לצורך אוכל נפש ושמחת יו"ט כאשר דעת החזו"א בזה אינה ברורה יש להתיר לומר לנכרי להדליק את החשמל.
