תרומות – לחץ כאן

טעם איסור אכילת אבקת חלב נכרי

שלום רב, רציתי לשאול על "אבקת חלב נוכרי" מה הבעיה בזה מבחינה הלכתית? הרי החשש הוא שהגוי יערבב חלב לא כשר בחלב הכשר אבל היום הכל מסודר עם מפעלים ואף אחד לא יעשה דבר כזה כי זה אסור וזה עבירה על החוק!, אז מה החשש מפני אבקת חלב נוכרי? ואם זה באמת לא היה כשר אז "הרבנות" פה בארץ לא הייתה יכולה לתת על זה כשרות.

תשובה:

שלום רב.

גזירה של חז״ל אי אפשר לבטל. וחז״ל גזרו שאסור לשתות חלב שחלב אותו גוי ויהודי לא היה בשעת החליבה גם אם ברדיוס של 100 ק״מ אין בעל חיים לא כשר. הגאון ר׳ משה פיינשטין זצ״ל חידש שבארה״ב שיש חוק שמי שנתפס מערב חלב מבעל חיים לא כשר עם כשר נקנס בקנס גבוה אפשר להשתמש בחלב שנקנה מגוי. היתר זה היה רק לתרופות או נשים הרות או כל דבר לצורך רפואי. היתר זה לא התקבל כהיתר גורף. וודאי שבממתקים אין היתר לאכול כאשר יש בהם מרכיבי חלב נכרי. גם בתשובתו הוא כותב שההיתר הוא לא לבני תורה. ורק מי שחייב להשתמש בויטמינים תרופות או מזון חלבי כמו אינשור מותר להשתמש.

מקורות:

בחכמת אדם כלל סז סעיף א' שתקנה זו היא תקנה גמורה אף במקום שהנכרי גר לבדו במקום שאין שם בהמות טמאות באיזור, אמנם עי' באגרות משה יו"ד חלק א' סימן מ"ז ומ"ח שהקיל בשעת הצורך בשעה שהשלטונות מפקחים על המחלבות ואוסרים לערב, וכן עי' בחזו"א יו"ד סי' מ"א שמשמע שהתיר בכה"ג מטעם אחר אך עי' בשו"ת חלקת יעקב ח"ב סי' ל"ז ומ"ח מה שכתב על דבריהם.

Join the Conversation

16 Comments

  1. הגאון רבי צבי פסח פראנק זצ"ל, בשו"ת הר צבי (יו"ד סימן קג) נשאל "על דבר אבקת חלב הבאה מאמעריקא ונעשה בבתי חרושת שלהם מחלב שנחלב ואין ישראל רואהו, אם זה כשר לאכילת ישראל, או לא".

    הגרצ"פ פותח את דבריו בדברי הרמ"א (יו"ד סימן קטו סעיף א) שכתב ש"חלב של עכו"ם שנאסרה, אינו מועיל אם יעשו אחר כך גבינות או חמאה ממנה, אלא נשארת באיסורה וכל מה שנעשה ממנה אסור". הרי שהרמ"א סותם שכל הנעשה מחלב שחלבו גוי אסור, ואם כן גם אבקת חלב בכלל האיסור. ואמנם הש"ך (ס"ק מח) מחלק בדבר ומוסיף על דברי הרמ"א שזהו דוקא בסתם חלב, אבל כשאנו יודעים שדעת הנכרי היתה לעשות גבינות מחלב, מותר לישראל לעשות מחלב זה גבינות, וכדברי הרמ"א עצמו (לקמן סוף סעיף ב), שכל שבדעתו של הנכרי להקפיא את החלב, אין חשש שיערב בתוך החלב דבר טמא, ולכן מותר לישראל לעשות גבינה מחלב זה. ולפי"ז באבקת חלב אף שהוא גרוע יותר, מפני שגם גמר עשיית האבקה נעשית ע"י עכו"ם, מ"מ נלך אחר הטעם שמצד החלב הרי היא עומד להקפאה וידוע שהגוי אינו מערבו בחלב טמא, ומצד תעשיית האבקה ע"י הגוי הרי אין זה בכלל גזרת איסור גבינת נכרי שנאסרה ע"י מעשה הגוי. וכתב שלכאורה לשון הרמב"ם (פ"ג מהלכות מא"ס הט"ו) שכתב בשם מקצת גאונים המתירים חמאה של גויים, שהוא משום שלא גזרו על החמאה, מלשון זה נראה שבגזירתם על הגבינה לא נכללו כל תוצרת החלב, אלא דוקא בגבינה גזרו, ואין למדין מזה על שאר דברים הנעשים מחלב. ואם כן כשם שאין חמאה בכלל גזירת איסור הגבינה, הוא הדין גם באבקת חלב אין גזירת גבינה.

    הגרצ"פ זצ"ל מאריך בבירור הענין ועומק דברי הגמרא, הראשונים והפוסקים וכותב שאבקת החלב נעשית מחלב פרה ולא ממין אחר, ובודאי אף את"ל שיש לחוש לתערובת חלב טמא, עדיין יש לדון שאבקת החלב זו מותרת משום ספק ספיקא, ספק שמא אין באבקה כלל תערובת חלב טמא, ואף אם יש בו תערובת חלב טמא, שמא אינו אלא מיעוט שאינו אוסר מן התורה. ואמנם העיר הגרצ"פ שלפי"ז בעיקר האיסור שגזרו על חלב עכו"ם, מדוע לא התירו את החלב משום ספק ספיקא, ואם כן אנו רואים שאין בכח ס"ס זה להתיר ספק איסור של חלב טמא. והוא מוכיח מדברי הפוסקים שדוקא בגזירת חכמים שאסרו חלב וגבינת נכרי, החשיבו את החלב והגבינה כאסורים בוודאות, למרות הספיקות שיש בהן, וע"ש עוד.

    הגרצ"פ מצטט את דברי התשב"ץ (בסופו, בחוט המשולש סי' לב) שכתב כך: "וי"ל שלא חששו רז"ל אלא לחלב גמלא, שדרך אנשי העולם לחלבם. אבל חומרתא וסוסיא לא שכיחי למיחלב להו והיא מילתא דלא שכיחא, וכ"כ הרשב"א ז"ל", עיי"ש באריכות, שבמקום שלא שכיח גמלים, לא גזרו רבנן והוא מתיר חלב עכו"ם. וכותב ההר צבי ש"ידוע שבארצות הברית אין גמלים ואין לחוש לחלב גמל ושל חמור ושל סוס או חזיר דלא שכיח שיחלבו אותם, וגם חלב של חזיר הוא מיעוטא דמיעוטא נגד חלב פרה, ומכש"כ בנידון דידן שיש פיקוח ממשלתי ומקפידים מאד שלא לערב שום חלב זולת חלב פרה, ובפרט דאנן נקטינן דגזירת חז"ל על גבינה של עכו"ם לא היתה משום עירוב חלב טמא וכמבואר ברמב"ם ובשו"ע, ובביאור הגר"א דלעיל אומר דמה"ט חמאה של עכו"ם מותרת אע"ג דס"ל דגם בחמאה יש צחצוחי חלב, מ"מ לא עמדו למנין לאסור משום חשש זה וכיון דנקטינן דחמאה לא היתה בכלל גזירה דחלב שוב לא נאסרה משום צחצוחי חלב טמא דאינו אלא ספק דרבנן, ואבקת חלב נמי אין בה חשש של העמדה באיסור כמו חמאה, ומכיון דהאבקה לא היתה מעולם נכללת לא בגזירת חלב ולא בגזירת גבינה ואין בה חשש של אעירובי חלב טמא, שהעכו"ם קפיד שלא לערב בה חלב טמא וגם לא שכיח חלב טמא כלל שם, ובפרט שיש עונש על המזייף, לכן אין מקום לאסור את המותר ולעשות גזירות מעצמנו".

    הגרצ"פ מדגיש בהמשך דבריו שבודאי שהנכרי מקפיד שלא לערב באבקת חלב הפרה גם חלב טמא, כיון "שתעשיית האבק מחלב טמא עולה בהוצאות יתירות על אבק חלב טהור שבטמא יש אחוז מים יותר וצריכין הוצאות מרובות לייבשו יותר מבחלב טהור ובבית חרושת כזה שעושין האבק בכמות מרובה יש הפרש גדול בין טהור לטמא דבטמא הוצאת הייבוש מרובה, והכנסה, דהיינו האבק, מועט, וחלב טמא לא יצלח להוציא ממנו אבק באותה כמות של חלב טהור, וזולת זה הרי פיקוח ממשלתי מעכב מלערב בו כל מין חלב שאינו חלב פרה".

    גם בשו׳׳ת ישכיל עבדי (חלק ה יורה דעה סימן ט׳) כתב בענין אבקת חלב, מכיון שהאבקה נעשית על ידי נכרי, הוי ליה כעשיית הגבינה בידי נכרי לצורך ישראל, דלא באו לידי ישראל באיסור בעינייהו, רק אחר שנקרש, דהיינו אחר עשיית האבקה, שנקרש החלב ונעשה אבקה, ושפיר מותרת האבקה לישראל בדיעבד לדעת הרמ״א.

    והגר"א וואלקין זצ"ל בשו״ת זקן אהרן (ח"ב סימן מד) כתב, שיש להתיר אבקת חלב אפילו לגדולים, משום דחשש דבר טמא לא שייך בבית חרושת גדול כזה, ובפרט שדבר טמא אינו מצוי בינינו, ומשום דבר שנאסר במנין נמי אין לאסור, דכיון שנעשה לאבקה, פנים חדשות באו לכאן, ואינו בכלל הגזירה. על אבקת החלב המעורבת בשוקולד שווצרי מביא הצי"א את דברי ה"הר צבי" וכותב ע"כ כך: "והנה כי כן, חוץ מה שיוצא לנו מדברי הגרצ"פ ז"ל גם לנידוננו שאבקת החלב הניתנת במוצרי השוקולדה מותרת היא בכלל, עוד זאת נלמד מהם בעל אחת כמה וכמה להתיר במכש"כ לכגון נידוננו אשר לקונים הישראלים המדובר כבר על תערובת שניה. זאת אומרת לאחרי שגם את האבקת חלב מערבם בגוף אחר, הוא מוצרי השוקולדה, אשר בהם מוצרים נוספים אחרים כנ"ל, לכן בודאי שיש איפוא מקום לומר שאפילו מחמירים באבקת חלב לבד, מכל מקום יודו גם הם בכגון דא שאבקת חלב מעורב עם מוצרים אחרים שזה כבר לא היה כלל בגזירת הדבר שבמנין של חז"ל, ונשאר רק החשש כשלעצמו, ואם כן מכיון שברור לנו במציאות שזה רק מחלב טהור של פרות, א"כ כו"ע יודו שזה מותר".

    הגרמ"מ אפשטיין ז"ל בספרו שו"ת לבוש מרדכי סי' כ"ב בתשובתו להגרי"א הרצוג זצ"ל, ששאלו על אודות חמאה של עכו"ם, ובדברי תשובתו הארוכה אליו העלה להלכה דרק ליקח חלב של עכו"ם ולעשות גבינה הישראל זה היה בכלל גזירת חלב עכו"ם, אך הגזירה לא היתה על דיני תערובות, וממילא על מה שלא נגזרה הגזירה הדר הדין דדבר שאין לו עיקר מן התורה בטל ברוב, וכמו"כ אף שידענו שכונת העכו"ם היתה לעשות הגבינה או חמאה אעפ"כ לא חל עדנה הגזירה כל זמן שלא לקח ישראל, ואם העכו"ם עושה חמאה מותר, ולכן היכא דאין לחשוש לתערובות כמו בזמן הזה נשאר האיסור רק משום דבר שבמנין, א"כ היינו דוקא מה שהי' בפירוש הגזירה, היינו דהישראל יקנה חלב העכו"ם לעשות חמאה, אבל חמאה של עכו"ם הא לא נאסר במנין, ממילא החמאה מותר אחרי דאין לחשוש משום תערובות ע"ש, ורק כותב שם שיש להקפיד שלא לעשות החוזה שיקנה הישראל החלב קודם שנעשה הגבינה דאזי הא ישאר הגזירה שבמנין שאסרו לישראל לקנות החלב ולעשות הגבינה יעו"ש באריכות.

    בשו"ת ציץ אליעזר (חלק טז סימן כה) מצטט את דברי הלבושי מרדכי וכותב: "הרי לנו בית אב לדברי האמורים מדברי הגאון המופלג הנ"ל, ודון איפוא מינה גם לנידוננו וכנז"ל, ובהדגשה, דבנידוננו הא עדיף אפילו מהאמור בשו"ת לבוש מרדכי, באשר שבנידוננו הא מלבד האבקת חלב הרי מעורבים במוצרי השוקולדה עוד חומרים אחרים כשרים בתכלית ההידור והמה צמחיים ללא שום חשש כלל של עירבוב שומן או איזה יסודות אחרים מן החי (ככתוב במכתב הרבנות מציריך) ועל סוג כזה בודאי לא דיברו חז"ל, ולא היה זה בודאי אם כן בכלל גזירת הדבר שבמנין (אפילו למאן דס"ל שגזירת החלב של עכו"ם נחשבת לגזירת דבר שבמנין).

    ובספר אוצר המכתבים להגאון רבי יוסף משאש זצ׳׳ל (חלק ג סימן אלף שצ״ב) נשאל בדין האבקת חלב, וכתב שחקר ושאל את בני התורה אשר באו מאמריקה וסיפרו על אופן עשייתם וכתב ש"הדבר פשוט שהוא היתר גמור ואין בו שום ריח ספק כלל וסמך על דברי התשב״ץ ועוד פוסקים, ובפרט שגם במקומם מאז ומקדם נהגו בו היתר זולת שנים שלשה גרגירים שהחמירו על עצמם בזה. ועתה אין גם אחד מפני שעיניהם ראו שהממשלה מקפדת הרבה אף על תערובת מים וחלב וכ״ש על חלב בהמה דמאיס, שלפי הרופאים הרבה מזיק לאדם ומחמת כך מירתתי לערב ועוד דאומן לאמרע אומנותיה וליכא למיחש בה למידי וגם פה אוכלים אותו הקטנים עם הגדולים", עכ"ל.

    הרה"ג רבי יגאל עזרא שמע מהגר״ש משאש זצ"ל, שבעירו מקנס שבמרוקו היו שותים חלב שחלבו גוי ואין ישראלרואהו וסמכו בזה היתרו של הגאון רבי רפאל בורדוגו זצ״ל (המכונה המלא״ך) שסמך על דברי התשב״ץ שהקיל בזה, והוסיף הגר״ש משאש שגם הגוי מירתת רתית מהממשלה שאוסרת לחלוב בהמות טמאות, ולכן באבקת חלב בודאי שמותר, ובפרט לקטנים, ואין להחמיר כלל ושהם היו שותים אפי׳ החלב עצמו לגדולים (פרט למספר מקומות במרוקו שהיו מחמירים, עי׳ שו״ת ישמח לבב שבעירו צפרו היו מחמירים בזה מאד). ומה גם הוסיף שיש ע״ז חותם כשרות של רבנים ברבנות הראשית ובודאי שבודקים היטב את הדברים וגם אם ישנה אבקת חלב עם פיקוח של ישראל משעת החליבה, אך חסר בו כמה מהמרכיבים הטובים לתינוק, אין להחמיר בזה, וכן הורה לו הגאון רבי שלמה מחפוד שליט"א.

    והוא מעיד שבישיבת קול תורה וכן בשאר הישיבות הביאו בשנים קדומות אבקת חלב ע״י ארגון הג׳וינט לחלוקה בישיבות, וכן סיפר לו הגאון רבי יעקב אדלשטיין שליט״א הרב דרמת השרון שכן היה בישיבת פוניבז׳, וכן סיפרו לו עוד ת״ח שכן היה בישיבות חברון ועוד. ואכן, דברים אלו מצטרפים לדברי ספר "אורחות רבינו" (ח"ג עמוד ע"ז) הנ"ל, כתב שמרן החזון איש הורה לישיבות להתיר ולהשתמש באבקת חלב, כיון שהיה קשה להשיג חלב טרי, והעיד בשם מרן הקהילות יעקב זצ"ל שהחזון איש התיר אבקת חלב נכרי, והמחבר עצמו, הגר"א הורביץ זצ"ל, כותב שיתכן שהכוונה היא להתיר רק בשעת הדחק, לחולים ולחלשים. ומביא שמרן החזון איש ביקר בחור מישיבת פוניבז' שנפל למשכב והורה לו לשתות חלב המעורב באבקת חלב, למרות שבחור זה נהג לשתות רק חלב ישראל וגם לא אבקת חלב, עי"ש.

    גם בעל שו"ת משנה הלכות, האוסר את חלב הנכרי שבפיקוח ממשלתי, מתיר את אבקת החלב נכרי, וכותב, (בחי"ג סימן קד), כך: "י"ל בעיקר גזירת חז"ל על חלב שחלבו עכו"ם שגזרו שמא יערב בו חלב טמא ויש לחקור אי הגזירה שגזרו הי' בשביל עירוב חלב טמא או גם על טעמו גזרו דלכאורה נראה דלא גזרו רק על החלב שהרי לא נרגש טעם חלב טמאה בחלב טהורה דאל"כ ליהני טעימה ולראות אם יש בו טעם חלב טמא אלא ע"כ גזרו על עצם החלב ולא איכפת לן בטעמא כלל ואם הי' מערב אם הי' במציאות לערב טעם חלב טמא לחלב טהור ולא עיקרו וממשו לא הוי בכלל הגזירה, ויש להאריך בהסבר סברא זו ואין הז"ג כעת. ולפי"ז אי נימא הכי א"כ באבקת חלב דלא נשאר איסור ורק טעמא כה"ג אפשר דליכא איסור כלל. וא"כ בנידון דידן באבקת חלב אפי' עבידא לטעמא כיון די"ל דלא נאסרה מעולם דלא אסרו רק החלב כמו שהוא ולא שנעשה אבק וגם בזה אפשר דאפי' גזרו גם על האבק אפשר דעל טעמא לא גזרו והו"ל ספק איסור דרבנן במילתא דעבידא לטעמא לכו"ע בטיל". וכך הקילו עוד רבים וטובים, שאסרו את חלב הנכרי, למרות שיש עליו פיקוח ממשלתי, אך התירו את אבקת החלב, ובפרט לחולים וקטנים. וראה בשו"ת בנין אב סימן מז.

    וכן פסק בילקוט יוסף יורה דעה ס' פא: "אבקת חלב של גויים שמערבים בשוקולד וכדומה [עם הכשר מהרבנות], מעיקר הדין אין בזה איסור משום חלב עכו"ם, אחר שידוע שעושים אבקה זו מחלב פרות". וסיים שראוי להחמיר.

    סוף דבר הראנו לדעת שישנם רבים וטובים המתירים את האבקה לחלוטין, כדעתו של הגרצ"פ פראנק זצ"ל. ולקטנים, חולים וחלשים. הורה גם מרן החזו"א זצ"ל להקל בדבר, ואף איפשר לבני הישיבות הקדושות, בשנים בהם שרר בארץ ישראל מחסור גדול, לשתות חלב העשוי מאבקת חלב נכרי. ולכן ברורה היא עמדת הרה"ר לישראל, שאינה מעניקה הכשר למוצרי חלב נכרי נוזלי על כל סוגיו, למרות הפיקוח הממשלתי ההדוק בארצות נכר, אך מעניקה הכשר על מוצרים העשויים מאבקת חלב נכרי עם פיקוח ממשלתי הדוק.

  2. אמת רק נדגיש שכל ההיתרים הנ"ל נאמרו בזמנים קשים מאוד, שהעם בארץ חי על קיצוב וצנע [דב יוסף וכו'] וכל מה שהיה אפשר להתיר בדוחק התירו. היום אין כל סיבה להקל בדברי שכל כך זמין. אין כל טעם להסתמך על ההתרים הנ"ל כדי לקנות שוקולד כזה או אחר…

  3. מחילה הרב ישכיל עבדי התיר גלידות של חלב נכרי(יו"ד ח"ז סימן ו) וכן הרב פיינשטיין יו"ד ח"ג סימן יז לא החמיר באבקת חלב בממתקים ולא סיים ולבעל נפש ראוי לחמיר ועוד יש דוגמאות שהתירו לא רק בצנע

  4. במקורות שציינו שם הוא עוסק בעצם הענין כן סיים שבעל נפש יחמיר, וברור שבזמנינו שהממתקים הכשרים המהודרים מצויים לרוב, המיקל בזה אינו אלא מן המתמיהים!

  5. מחילה מכב' הרבנים שליט"א. האם ב' ספקות באיסור דרבנן הנו הקלה למתמיהים אני הייתי אומר הפוך שהמחמיר ( מן הדין ) הוא מתמיה. האגרו"מ לא היה לבדו הפר"ח החזו"א בספרו ( לא ע"פ השמועה )הקלו כשיש השגחה של הממשלה . ודברי הגר"צ פרנק זצ"ל יש בהם הרבה מן ההגיון שמה שנאסר הוא רק החלב ולא האבקה.
    לכן צריך לומר שמעיקר הדין הדבר מותר היות ויש ב' צדדים חזקים להתיר באיסור דרבנן והחסידים יחמירו
    ,

  6. מה שכתבתי שהוא מהמתמיהים אינו משום שהאיסור הוא גמור וודאי, שהרי אם לא היה על מה לסמוך בכלל, לא היו מתירים בזה גם בזמנים קשים יותר. אלא משום שבאנו לעולם בשביל לעבוד את ה' יתברך, ויש מליון ממתקים מהודרים וטעימים, אז מה למען ה' גורם לאנשים לאכול דוקא את השוקולד הזה שיש בו שאלות הלכתיות ופקפוקים רבים???? כך נוהג יהודי?? כמה מוציאים על אתרוג ולולב וכמה מתאמצים על סוכה ודקדוקי חג הפסח ועוד ועוד, אז זהו, השוקולד הזה יפיל אותנו??

  7. סליחה מכבוד הרב,

    אני עצמי טבעוני ולכן אין לי בעיה של חלב או אבקת חלב נוכרי, אבל כן הייתי רוצה להתייחס למה שאמר הרב:

    לא, אין לנו מיליון ממתקים מהודרים, אלא המבחר הוא קטן ומצומצם.

    כשהייתי נכנס לסופר לקנות ממתקים בתור מתנת אורח, לא מצאתי אלא אולי כמה עשרות בודדות של שוקולד כשר למהדרין.

    שאר השוקולד הוא או בכשרות רבנות חלב ישראל או אבקת חלב נוכרי וזהו רוב השוקולד, נאמר בהערכה גסה שוקולד ישראל מהדרין 20% מכל השוקולד שקיים בחנויות, אז לאור ההיתרים שהביאו פוסקים שנזכרו כאן, אני באמת לא חושב שראוי לפסוק כך ולגרום לאנשים רגשות אשמה שהם אוכלים שוקולד שוויצרי או שוקולד אחר, מה גם שהשוקולד מחו"ל לרוב עם מגוון טעמים ובאמת טעים, והשוקולד הישראלי רובו סוכר וכמעט לא מורגש השוקולד.

    לדעתי היה צריך כבוד הרב לסיים את דבריו במילים: ראוי לבעל נפש להחמיר, והמיקל יש לו על מה שיסמוך.

  8. הפתעת אותי לגמרי! כמה עשרות בודדות לא מספיק? חייבים להקל בהלכה כדי לאכול יותר מכמה עשרות סוגי שוקולד? ואם הוא יותר איכותי, וכי באנו לעולם כדי לאכול את ההכי הכי שמתאים לחיך הענוג שלנו? אי אפשר להתפשר קצת בשוקולד חייבים את הפשרה לעשות בהלכה??
    זאת מלבד מה שציינתי שאין כשרות מהודרת על אבקת חלב נכרי, מי שנותן כשרות כזו אין לאכול ממנו גם שאר מוצרים, כל אוכל יש לצרוך רק מכשרות מהודרת למען לא נבוש ולא נכלם לעולם ועד.

  9. אבל כבוד הרב,

    אני באמת לא מבין אותך ועוד כמה רבנים כאן.

    איסור אכילת בשר טרף שהוא חמור כמה עשרות מונים, שכולל בעיה של חלב שאינו מופרד לגמרי מהבשר, שחיטה שלא כדין וכו', רבנים כאן בבטחון מלא מאשרים לאכול, אף שהיו גדולים שהזהירו ואמרו שיש בעיה בכשרויות כאלה ואחרות, ולעומת זאת גזרה של חז"ל שנאמרה בחלב רק ולא באבקת חלב ולא בחמאה, וזה מאוד מתמיה, באמת שמתמיה.

    שמעתי תשובה מפי הרב יצחק יוסף שליט"א בעניין זה, והוא הביא כמה וכמה גדולים שפסקו ואמרו שמותר לאכול אבקת חלב נוכרי, ואני בא וחולק עליך כבוד הרב, לא מפני שהדבר קשה לעשיה עבורי (כמו שאמרתי, אני טבעוני ואוכל רק פרווה) אלא שעבור אותם שרוצים לאכול – אתה גוזר עליהם דבר שהיו גדולים שכן התירו, כולל החזון איש.
    אגב, החזון איש לא אמר בשום מקום שהוא התיר מפני שהמצב היה דחוק להשיג חלב, הוא לא ציין זאת שם, רק אמר שמותר מפני שהממשלה מפקחת בחומרה רבה שלא יערבבו חלב טמא במפעלים.

    מה שאני נגדו זו הדרך שאתה מביע את עצמך, שאתה לא נותן מקום לדעת המיקלים ופוסל אף אותם במחי יד, כאילו הם קליפת השום בעיניך, וחלילה לנו מלחשוב כך, שכן יש לשקול צדדים לכאן ולכאן, להקל ולהחמיר, ולכן אמרתי רק שמי שכן אוכל שוקולד של אבקת חלב נוכרי – אין רשות לאף אחד לגעור בו ולומר שהוא עובר עבירה, כי יש לו על מה שיסמוך.

    אני מקוה שכבוד הרב יבין את עמדתי בנושא.

  10. הרישא של דבריך הם דמגוגיה של ממש… אין טעם אפילו להשיב, מלבד האמירה הקבועה שאני חוזר עליה שוב ושוב שאכן יש לרכוש בשר רק מכשרות מהודרת ויש להקפיד בזה עוד יותר מבשאר מאכלים. אגב מערכות הכשרות המהודרות לא לוקחות חתיכות בשר המצריכות ניקור, ראה כמה דבריך רחוקים מהאמת…
    לגבי הסיפא לא הבנתי מה נוסף על מה שכבר כתבנו בינינו.

  11. לדעתי יש להבדיל בין דברי מוסר והתעוררות לבין פסיקת הלכה, וכבוד הרב שליט"א כרך אותם זה בזה.

    מיותר גם להביא דוגמאות שהאשה קונה ממתק בטעות והבעל כועס עליה שהרי זה "חלב נכרי" (נשמע כמו חזיר, אבל זוהי רק אבקת חלב נכרי שרוב הפוסקים מקילים).

    או ילדה מסכנה שצריכה להביא ממתקים לבית הספר ומביאה ממתק עם אח"נ ושולחים אותה הביתה בבושת פנים כי זה לא למהדרין מן המהדרין.

    לכן יש להדגיש שלהלכה מותר, ובמאמר המוסגר להוסיף שכעת יש לנו הכשרים מהודרים ואפשר בקלות להימנע מדברים שיש בהם פקפוק.

  12. כמו כן יש להבדיל בין פסיקת הלכה לדמגוגיה… לומר שלהלכה מותר אינו מדוייק כיון שהדבר נתון במחלוקת ובזמנינו שיש שפע גדול של אוכל אין כל מקום בשום אופן להקל בענין זה. כמו כן אני אומר תמיד, שמערכת כשרות שנותנת הכשר לאבקת חלב נכרי בהכרח אינה כשרות מהודרת ולכן גם מאכלים אחרים שלהם אין לאכול. אוכל מתועש מורכב היום מאוד וחייב כשרות מהודרת.
    לכעוס על האשה תמיד אסור, ולזרוק ילדות בבושת פנים הוא עוון פלילי, אבל זה לא אומר שצריך לחלק את האוכל הזה ולאוכלו. אפשר לומר לאשה בסבר פנים יפות שזה לא ההכשר שלנו או שאנחנו לא אוכלים אבקת חלב נכרי, ולפצותה על האכזבה בשוקולד ענק מהודר וזה בסדר.
    אפשר גם להסביר בפנים מאירות לילדה ולקחת אותה מידית לפני שהילדות האחרות רואות בכלל, לחנות המכולת ולקנות ממתק אחר.
    אני כהורה לא ההיתי שמח שהילדה שלי תאכל בבית הספר דברים שלא מקובלים עלי. כל דבר ניתן לפתור בהארת פנים ובנעימות.
    סיפור מאתמול: הבן שלי חזר מהחיידר עם סוכריה בכשרות שלא מקובלת אצלנו אף שהיא מערכת כשרות חרדית, הסברתי לו שאנחנו לא רגילים לאכול את זה, תוך כדי שאני משבח אותו מאוד על ההתגברות שלו, ומיד הלכנו יחד לחנות לקנות סוכריה על מקל ענקית ששווה הרבה יותר, לאות שמחה על המצוה שזכינו לקיים. הוא בהחלט היה מרוצה מהענין…

Leave a comment

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

שאלות שנצפות עכשיו:

מאמרים אחרונים

מדריכים הלכתיים

הכנו עבורכם
דבר תורה לשבת!

מחפשים כל שבוע איזה דבר תורה להגיד בשבת?

מעכשיו תקבלו כל שבוע דבר תורה ואת כל השאלות הכי מעניינות אליכם למייל