עו"ד השתמש בשמו וזכויותיו של ראובן עמ"נ לתבוע חברה. מטרתו היתה להפעיל לחץ על החברה בשביל להשיג לשמעון אישורים מהחברה. לעו"ד הסכם שכ"ט עם שמעון ומעולם לא נפגש עם ראובן. בפסה"ד לא השיג העו"ד את מטרותיו אך ביהמ"ש פסק סכומי כסף מהחברה לטובת ראובן.
עתה, תובע העו"ד את ראובן שישלם לו הוצאותיו.
האם חייב ראובן לשלם? לכאורה עפ"י הרמ"א בחו"מ סי' רסד סעיף ד הוצאותיו של העו"ד היו אך ורק למען שמעון – האם לראובן עומדת טענת "זה נהנה וזה לא חסר"?
תשובה:
במקרה זה יש מקום לחייב את ראובן לשלם את ההוצאות ושכר טרחא. כיון שהתברר בסוף שראובן הוא הנהנה העיקרי מהתביעה ולא שמעון וכן משום שראובן זכה בכסף ממשי [ולא רק בהנאה] כתוצאה מהוצאה וטרחא של העו"ד או של שמעון.
קשה להכריע את הדין במסגרת זו, והייתי מציע להתפשר.
מקורות:
ז"ל הרמ"א בסי' רסד "מי שהציל ספריו וספרי חבירו, אם לא הוצרך להרבות הוצאות בשביל חבירו, אין חבירו חייב לשלם לו כלום (הגהות אלפסי פ' הגוזל). ונ"ל דווקא שירד תחלה להציל שלו, אלא שהציל גם כן של חבירו עמו. אבל אם ירד על דעת שניהן, חייב ליתן לו מה שנהנה, מאחר שהציל של חבירו". נידון דידן שונה מהנידון של הרמ"א בשני הבדלים. במקרה של הרמ"א המציל התכוון בשביל עצמו והוא עדיין הנהנה העיקרי מההוצאה, מה שאין כן בנידון דידן התברר שהעו"ד טעה בהשערותיו וראובן הוא הנהנה העיקרי, אם העו"ד היה צופה אפשרות זו אין ספק שהוא היה עובד על דעת שניהם. לבירור נושא זה של המשקיע להנאת עצמו והתברר שאדם אחר נהנה ולמקורות שבמקרה זה ניתן לחייב את הנהנה, עיין בקובץ עומקא דדינא ח"ג עמוד 206. אמנם יש מקום לומר שנידון דידן אינו דומה למקורות שהובאו במאמר שם ואכמ"ל.
הבדל נוסף יש שבמקרה של הרמ"א אין פירות ממשיים מההשקעה, מדובר בהנאה בלבד, מה שאין כן בנידון דידן שראובן מקבל כסף ממשי שניתן להחשיב אותו כפירות ההשקעה של העו"ד. במקרה זה יש מקום לחייב מדין 'משתרשי' אפילו שלא היתה שום כוונה העו"ד או של שמעון להנאת ראובן. דוגמאות לכך ניתן למצוא בנתיבות סי' קצד סק"ה, ש"ך סי' קז סק"ח ובנתיבות שם סק"ז. חיוב של 'משתרשי' אינו במקרה של הנאת הגוף בלבד, אלא רק אם יש ממון ממשי שניתן לומר עליו שאלמלא ההפסד של פלוני ממון זה לא היה קיים ממילא נחשב כסף זה כפירות של פלוני, עיין בנתיבות סי' רמו סק"ה.
מה יהיה הדין אם שמעון שילם כבר את הוצאותיו של העו"ד? האם גם אז יוכל העו"ד לתבוע מראובן את שכר הטרחה?
והאם ההלכה מבחינה בענין זה בין "הוצאות" ל"שכר טרחה"?
לא הבנתי. שמעון שילם רק הוצאות ללא שכר טרחא והעו"ד בא לתבוע את שכר הטרחא שלא שולם, או שהעו"ד מעוניין בשכר טרחא כפולה. במקרה האחרון, וודאי לא מגיע לעו"ד שכר כפול, אלא ששמעון יכול לתבוע את ראובן.
אם שמעון שילם הכל והוא התובע, אין הבדל, שמבחינתו הכל הן הוצאות. אם העו"ד תובע הרי הוא יכול לתבוע הוצאות כספיות, ולגבי שכר טרחא, ייתכן שאינו יכול לתבוע אלא לפי שעה ולא לפי תוצאות, עיין במאמר בקובץ עומקא דדינא שצויין, ובכל מקרה מגיע לו רק כפי המחיר הנמוך הנהוג לשלם לעו"ד שהיה מייצג את ראובן בתיק זה. לפי הסברא השניה שכתבנו במקורות לחייב מדין משתרשי, אין מקום לחייב לשלם לעו"ד שכר טרחא.
השאר תגובה