אשתי טוענת שיש התר להניח את הקדרה על השיש לאחר שהוריד מהפלטה. במצב שאין מי שיחזיק עד שהיא תסיים לקחת ולהחזיר על הפלטה. מדובר על דיני חזרה בשבת.
תשובה:
שלום רב.
לכתחילה יש לאחוז את הקדרה ביד אחת ולהשעינה על השיש בלא לעזוב את היד (וביד השניה להוציא מהאוכל), אך בשעת הצורך מותר להחזיר אף אם הניחו את הקדרה על השיש ועזבו אותה – אם בשעת הסרתה מן האש היתה כוונה להחזירה אחר כך.
יש להדגיש שכל היתרי החזרה הם רק כשהתבשיל שבקדרה מבושל כל צרכו.
ואכתוב כאן עוד כמה דינים חשובים בהלכות חזרה בשבת:
א. אם נטלו קדירה מהבלעך או הפלטה מותר להחזירה לכתחילה בשבת אם התבשיל מבושל כ"צ [ובעצמות עוף שראויות לאכילה ע"י בישול רב תלוי במח' האג"מ והמנח"ש], ויש ב' התנאים דעודן בידו ודעתו להחזיר, וכן בעינן שהתבשיל לא יצטנן לגמרי ואפי' ביבש אלא שבדרך כלל בכל חזרה יש תנאי זה.
ב. אם מניח ע"ג השיש ומחזיק בידו את ידית הסיר נמי שרי לכתחילה [דלרוב הפוסקים שיש נידון כמטה ולא כקרקע ובכה"ג מבואר בירושלמי דחשיב עודן בידו ועוד דהאג"מ מתיר אפי' עג"ק אם מחזיק בידית הסיר], ומ"מ טוב יעשה אם יטה את הסיר על צידו באופן שרק חלק מהסיר יהיה מונח על השיש [לחשוש לסוברים דשיש נידון כעג"ק ובכה"ג חשיב לגמרי עודן בידו ושרי אפי' עג"ק].
ג. בשעת הצורך כתב המ"ב דיש להקל אם עודן בידו [או הניח על השיש והחזיק את ידית הסיר כנ"ל] אפי' לא היה דעתו להחזיר, או בדעתו להחזיר אפי' הניח על השיש דלרוב הפוסקים דינו כע"ג מטה [ומסתבר ששולחן דינו כשיש] אבל לא ע"ג קרקע.
ד. דעת החזו"א דיש מקום להקל בהניח ע"ג שיש אפי' לא היה דעתו להחזיר, וכן בהניח עג"ק אם דעתו להחזיר, ומ"מ כתב בשש"כ דאין להתיר בזה במקום צורך גרידא אלא במקום שבלא זה לא יהיה לו אוכל חם לשבת, [משום שבהניח עג"ק גם החזו"א כתב דראוי להחמיר, וכן בהניח ע"ג שיש ולא דעתו להחזיר למ"ב אסור אפי' בשעת הצורך ועוד דשיש י"א דהוי כקרקע, ומ"מ בשעת הדחק כדאי הוא החזו"א לסמוך עליו ובפרט דלמנהג המובא ברמ"א שרי בנטל בשבת בלא שום תנאי].
בפלטה חשמלית יש יותר להקל בזה כיון שכל איסור נתינה בתחילה עליה אינו ברור לאיסור [כ"כ הגרשז"א בשש"כ ח"ג ולכן התיר להחזיר על פלטה גם בהניח עג"ק].
ומ"מ אם אפשר צריך להניח את הסיר על גבי צלחת הפוכה ולא על גבי הבלעך עצמו, וטוב מזה אם יניח ע"ג קדירה מלאה דאז שרי לכו"ע.
ה. אם נכבה הגז או שהיתה הפסקת חשמל מותר להעביר את הסירים לאש גו"ק של השכן אם לא הצטננו לגמרי [דלגרע"א חשיב דעתו להחזיר וכן לא הוי כמונח עג"ק ובאופן זה התיר המ"ב בשעת הצורך].
ואם אפשר להניח ע"ג קדירה מלאה או לכה"פ על צלחת הפוכה ודאי עדיף טפי [דבארח"ש מובא דיש פוסקים שאוסרים להחזיר באופן זה].
ו. אם לקחו בטעות בליל שבת את קדירת החמין דינו כמו נכבה הגז [אף שבזה יש יותר להחמיר דלא ברירא דחשיב דעתו להחזיר גם לגרע"א מ"מ בצירוף שיטת הר"ן מיקל בזה הגרשז"א זצ"ל].
מקורות:
שו"ע סי' רנ"ג סעיף ב', וראה להלן באריכות.
תנאי חזרה בשבת
בגמ' בשבת דף ל"ח: איתא "לא שנו אלא שעודן בידו אבל הניחן על גבי קרקע אסור"- יש בסוגיא ד' שיטות:
לישנא קמא דחזקיה משמיה דאביי לחומרא דכדי שיהיה מותר להחזיר על כירה גרופה וקטומה בעינן תרתי גם עודן בידו וגם דעתו להחזיר.
לישנא בתרא דחזקיה משמיה דאביי לקולא דסגי בחדא כדי להתיר חזרה או עודן בידו או דעתו להחזיר.
לר' יוחנן אפי' הניחן על גבי קרקע ואין דעתו להחזיר שרי [עכ"פ לל"ב דר' תדאי סגי בחדא וא"כ מוכח דר' יוחנן שחולק ס"ל דאין צריך אפי' תנאי אחד].
דעת הרמב"ם (כמו שביאר הבית יוסף בדבריו) דלר' תדאי הכל תלוי בעל גבי קרקע דעודן בידו שרי אפי' באין דעתו להחזיר, ואם הניחן ע"ג קרקע אסור אפי' דעתו להחזיר.
עוד אבעיא לן בגמ' תלאו במקל או הניח על מטה אם חשיב הניח עג"ק או חשיב עודן בידו.
להלכה פסק הרי"ף לחומרא כלישנא בתרא דבעינן תרתי כדי להתיר חזרה, וכן באבעיא של מטה כתב הרא"ש דעבדינן לחומרא, וביארו הרשב"א והר"ן דאפי' שזה מידי דרבנן ל"א בזה ספיקא דרבנן לקולא אלא החמירו בזה כיון שקרובין הדברים לבא לידי איסור תורה.
[עי' בשו"ת הגרע"א ס"ה שהק' תפ"ל דל"א בזה ספד"ר לקולא דהוי דבר שיל"מ דיכול להחזיר בהיתר או לעשות כן במוצ"ש, והוכיח מזה דבספיקא דדינא אזלי' לקולא בדרבנן גם בדבר שיל"מ, ולכאורה אזיל לשיטתו במערכה לעירובין ל"ח דפליג על הצל"ח בביצה דתשמיש לא חשיב יל"מ כיון שיכול להשתמש גם במוצ"ש, ואכמ"ל].
דעת הרמב"ם וכן פסק השו"ע דהכל תלוי אם הניחן עג"ק דבהניח עג"ק אסור להחזיר אפי' דעתו להחזיר, ובעודן בידו שרי להחזיר אפי' שאין דעתו להחזיר. ובהניח על המטה נמי שרי דדוקא עג"ק אסור כמש"כ ב"י.
הרמ"א פסק לחומרא דבעינן תרתי דעתו להחזיר ועודן בידו, וכתב המ"א בדעת הרמ"א דדוקא עודן בידו אבל ע"ג מטה חשיב כעג"ק ואסור להחזיר.
הביה"ל הביא דיש ראשונים הסוברים דסגי בחדא כל"ב דחזקיה משמיה דאביי [השיטה לר"ן בשם הרא"ה, והתרומה וש"ג בשם ריא"ז ומאירי], ולכן כתב בתחילה דיש להקל בשעת הצורך בחדא לטיבותא כיון דהוי מילתא דרבנן.
אמנם, לבסוף לא היקל אפי' בשעת הצורך בעג"ק אפי' שדעתו להחזיר כיון שהשו"ע כתב בס"ג להדיא דזה אסור, אבל בעודן בידו היקל אפי' אין דעתו להחזיר דבזה גם לשו"ע שרי, וכן היקל בע"ג מטה ודעתו להחזיר כיון שזה גם לשו"ע שרי, [והיינו דהביה"ל הסיק להקל בשעת הצורך לסמוך על הראשונים דסגי בחדא לטיבותא אבל לא נגד השו"ע ולכן הניח עג"ק אסור אפי' דעתו להחזיר דהשו"ע אוסר בזה, ובהניח על מטה נהי דלשו"ע שרי מ"מ הרי ליכא אפי' חדא לטיבותא דדלמא מטה הוי כקרקע ולכן בעי דעתו להחזיר].
נמצא דאם יש את ב' התנאים שדעתו להחזיר ועודן בידו שרי להחזיר לכתחילה [ובלבד שיהא מבושל כ"צ וכן להחזיר על אש גו"ק וכן בעינן שלא יצטנן לגמרי אפי' ביבש כמש"כ המ"א].
ואם אין את ב' התנאים, לדעת המ"ב בשעת הצורך אם עודן בידו שרי אפי' אין דעתו להחזיר, וכן בדעתו להחזיר והניח ע"ג מטה שרי בשעת הצורך אבל לא בהניח ע"ג קרקע, [ובפלטה חשמלית כתב הגרשז"א זצ"ל בשש"כ ח"ג להקל בהניח עג"ק כיון שעיקר איסור נתינה בתחילה בפלטה אינו ברור].
והחזו"א כתב (אות י"ב) דיש מקום להקל בהניח ע"ג מטה אפי' לא היה דעתו להחזיר, וכן כתב להקל בהניח עג"ק ודעתו להחזיר עפ"י המנהג שהביא הרמ"א ומ"מ ראוי להחמיר שכן דעת רוב הפוסקים, עכ"ד.
ושיש שבמטבח דעת רוב פוסקי זמנינו דדינו כמטה ולא כקרקע, עי' ארח"ש הערה ע"ו, [ויל"ע בזה דשיש שלנו נראה דזה כמו שולחן שלהם ומדלא אבעיא לן אלא בע"ג מטה דאין דרך להניח שם קדרה כ"כ משמע דע"ג שולחן גרע, ומאידך ממה שהגמ' נקטה ע"ג קרקע לאסור משמע דע"ג שולחן שאני, ועי'].
האם אחיזה בידית הסיר מהני להיחשב עודן בידו
יש לעיין במה שנוהגים היום להוריד את הסיר מהפלטה ולהניחו על השיש כדי להוציא אוכל וכדי שיהיה מותר להחזיר מחזיקים בידית הסיר דלהוי עודן בידו, ולכאורה בזה לא אשכחן דשרי דעודן בידו בפשטות היינו שמחזיק את הקדרה בידיו אבל אם מניחה על השיש ורק מחזיק בידית לא נחשב שזה בידו.
אמנם יש לומר דזיל בתר טעמא דהא דבעינן עודן בידו הוא כדי שלא תתבטל השהייה הראשונה ואם מניח עג"ק זה סילוק מהכירה משא"כ אם עודן בידו אכתי זה במצב שעומד להחזירה, וא"כ יש לומר דגם באופן זה שמניח עג"ק ומחזיק בידית הסיר הרי זה מגלה שאין בהנחה זו סילוק מהכירה אלא הוא עומד להחזירה לכירה.
והנה הגר"א כאן הביא ירושלמי דהניח על גבי יתד שרי להחזיר, ואח"כ איתא התם אמר ר' יוחנן ברם בשלא העבירן מידו אבל העבירן מידו אסור, ובקרבן העדה ופני משה פירשו דרי"ו מפרש דהא דשרינן בע"ג יתד היינו דוקא אם עדיין מחזיק בידו בקדרה.
מבואר בירושלמי דאם הניח ע"ג מטה מהני מה שמחזיק בידו את הקדרה, אבל משמע דבהניח עג"ק לא מהני מה שמחזיק בידו את הקדרה, וכ"ה במהר"ם שיק סי' קי"ז, [אבל אם רק מקצת הקדרה מונחת עג"ק ומקצתה באויר והוא אוחזה בידו יש להקל- ארח"ש סעיף מ"ה בשם הגריש"א שליט"א].
לפי"ז אם נדון את השיש כמו מטה וספסל [כ"כ השש"כ בשם הגרשז"א זצ"ל] הרי דמהני מה שמחזיק בידו בידית הסיר, וכ"כ בשש"כ.
והנה הגאון כתב דמירושלמי זה מוכח כמו הרמ"א, עכ"ד. למשנ"ת יל"פ דהגאון למד ברמ"א דמש"כ דבעינן עודן בידו קאי על מה שמשמע מהשו"ע דאם לא הניח עג"ק שרי להחזיר אפי' הניח ע"ג מטה וע"ז כתב הרמ"א דמ"מ בעינן שלא העביר ידו ממנו כמש"כ הירושלמי.
אבל זה לא כמו שפי' המ"א והמ"ב ברמ"א דהם כתבו דהרמ"א בא לחלוק על השו"ע ולומר דלא סגי במה שלא הניח עג"ק אלא בעינן דוקא עודן בידו לאפוקי ע"ג מטה דאסור להחזיר, ודוחק לומר שהמ"ב לא הביא פי' הגר"א ברמ"א.
ומשמע מזה דהפשט בגאון דחלק על קרבן העדה ופי' בירושלמי דרי"ו בא לחלוק דאסור להחזיר אם הניח על יתד אלא בעינן דוקא עודן בידו (וזה דוחק בירושלמי), וזה שכ' הגר"א דמבואר כמו הרמ"א, וכ"כ בשבות יצחק.
ולפי' זה אין ראיה מהירושלמי לנידון דידן ותליא בסברא וכמשנ"ת.
ובאג"מ כתב דגם עג"ק מהני אם מחזיק בסיר, ומבואר דלמד בירושלמי לא כקרבן העדה דא"כ עג"ק ודאי אסור, ומסברא הכריע דאם מחזיק בידית מהני דנחשב עודן בידו.
בדברי הרמ"א דהמנהג להקל כמו הר"ן
א] שיטת הר"ן בשם הירושלמי וכ"ה ברמב"ן דתנאי חזרה נאמרו רק בנוטל מע"ש ומחזיר בשבת אבל בנוטל בשבת שרי אפי' הניח עג"ק ואין דעתו להחזיר, [ונחלקו ב"י ודרכ"מ לענין אי שרי לר"ן אפי' לתוכה כמבואר בס"ה. ולענין נצטנן לגמרי שכתב המ"א דחשיב נתינה בתחילה מבואר במ"ב סקס"ח דאסור אפי' נטל בשבת, וצ"ע אמאי פשיטא ליה הכי דלמא הרמ"א איירי רק לענין איסור בישול אבל דברי המ"א לא חמירי מהניח עג"ק דשרי בנטל בשבת, ע"ש].
הרמ"א בס"ב הביא שנהגו העולם כמו הר"ן ולכן מחזירים אפי' הניח עג"ק וטוב להחמיר, עכ"ד. משמע שמעיקר הדין שרי כיון שכן המנהג, והרמ"א הביא מנהג זה בג' מקומות בס"ב ס"ג ובס"ה.
וכתב המ"ב סקס"ז על מש"כ רמ"א וטוב להחמיר דהוא מטעם דהרבה פוסקים חולקים על הר"ן, ועוד דהב"י כתב דגם לר"ן לא שרי לתוכה והתם המנהג היה להחזיר לתוך התנור. ומ"מ יש זכות על המנהג כיון שאין מצוי כ"כ שהקדירה תגיע לחום של י"ס ע"י התנור, עכ"ד. [מבואר כאן וכן בסקס"ח במ"ב דמה שכתב הרמ"א בס"ה ובס"א דכשאין י"ס אין איסור חזרה אינו תלוי במקום הכירה אם הי"ס שם אלא דוקא אם יכול התבשיל להגיע שם לי"ס הוא דאסור].
מבואר במ"ב דאין להקל כמו הר"ן אלא באופן שלא יגיע לי"ס, ולכאו' בכה"ג פשיטא דשרי ואמאי הוי רק לימוד זכות. וי"ל כיון דאינו ברור שאינו י"ס רק שאינו מצוי כ"כ אבל יתכן שפעמים זה י"ס ולכן הוי רק לימוד זכות.
ומ"מ משמע במ"ב דלא פוסק כמו הר"ן היכא שמגיע לי"ס, וילה"ס אם זה מטעם ששא"פ חולקים עליו או דוקא בצירוף הב"י דלתוכה גם לר"ן אסור, ונפק"מ כשמחזיר על גבה ולא לתוכה האם המ"ב מיקל כמו הר"ן.
ומהמ"ב לעיל סקנ"ו שכ' בעת הצורך להקל בחדא לטיבותא בדעתו להחזיר (וע"ג מיטה ולא עג"ק) או בעודן בידו (ולא ע"ג מיטה), משמע דאם הניח עג"ק ולא היה דעתו להחזיר אסור אפי' בעת הצורך, מבואר דלא סמך על הר"ן להקל אפי' דאיירי התם בנטל בשבת, והעיר כן החזו"א אות י"ב דהא הרמ"א מיקל בזה, ומ"מ מהמ"ב נראה דלא היקל כמו הר"ן כלל.
ב] עי' חזו"א אות י"ב דיש מקום להקל בהניח ע"ג מיטה אפי' לא היה דעתו להחזיר בצירוף דעת הר"ן בנטל בשבת, ודלא כמ"ב שהיקל רק בדעתו להחזיר.
וע"ש עוד דכ' דאין להקל כמו הר"ן כלל אבל אם יש חדא לטיבותא דהיינו דעתו להחזיר אפי' הניח עג"ק או עודן בידו (ואפי' ע"ג מיטה כנ"ל) אפי' אין דעתו להחזיר בכה"ג יש לצרף את הר"ן ולהקל, וכתב דאף הרמ"א שכ' דהמנהג להקל כמו הר"ן אינו אלא בהניח עג"ק ודעתו להחזיר דאיכא חדא לטיבותא אבל בליכא אפי' חדא לטיבותא אין מנהג להקל ולכן הרמ"א הזכיר בכל דוכתי כשהביא את המנהג הניח עג"ק ולא הזכיר שאין דעתו להחזיר, ומ"מ סיים החזו"א דראוי להחמיר בהניח עג"ק אפי' דעתו להחזיר דכן דעת רוה"פ.
ג] בנטלו קדירת החמין בליל בשבת בטעות שחשבו שזה מיועד לצורך הלילה והניחו עג"ק, עי' ארח"ש שנחלקו בזה הפוסקים אם מותר להחזיר.
והנידון בזה דהנה בגדר התנאי דבעינן דעתו להחזיר יש לחקור האם כדי להתיר חזרה בשבת בעינן דעת חיובית להחזיר בשעה שנוטל את הקדרה מהאש דעי"ז נחשבת החזרה המשך השהייה הקודמת ולא נתינה חדשה או דלמא כדי לאסור להחזיר בעינן שיעקור את הקדרה ע"מ לא להחזיר דבזה מפקיע את השהייה הראשונה, ונפק"מ באופן שנפלה הקדרה או שנכבה הגז שתחת הבלעך או שהיתה הפסקת חשמל שהשאלה אם מותר להעביר את הקדירה לשכן דאם נאמר דבעינן דעת חיובית להחזיר א"כ באופנים אלה אין דעת חיובית להחזיר ואין כאן את התנאי של דעתו להחזיר, אבל אם נאמר דכדי לאסור בעינן עקירה ע"מ לא להחזיר א"כ באופן זה לא היתה עקירה ע"מ לא להחזיר ושפיר מתקיים התנאי דדעתו להחזיר.
ובחקירה זו נחלקו הפוסקים דהגרע"א פשיטא ליה דכדי לאסור בעינן שיעקור ע"מ לא להחזיר דדן במי שנטל קדרת חבירו לא ע"מ להחזיר האם יכול לאסור על חבירו להחזירה לכירה גו"ק, וכתב לתלות את זה במחלוקת תוס' והר"ש במעשה התלוי במחשבה [כגון מסכך גפנו על תבואת חבירו או עושה מלאכה בפרת חטאת דבעינן ניחותא למעשה] האם אמרי' בזה אין אדם אוסר דבר שאינו שלו.
ובאבי עזרי פ"ג מהל' שבת הקשה עליו דבכה"ג ודאי לא חשיב דעתו להחזיר דבעינן דעת חיובית כדי להתיר חזרה וכשנטלה חבירו ע"מ לא להחזיר חסר את הדעת החיובית להחזיר ואינו תלוי בנידון של אדם אוסר דבר שאינו שלו, והביא ראיה מסי' ח' דמבואר דגם לסוברים שהמוריד טליתו ע"ד לחזור ולהתעטף א"צ לברך שנית מ"מ בנפלה הטלית ודאי צריך לברך שנית, א"כ מוכח דכדי להחשיב שזה המשך ההעטיפה הקודמת צריך דעת חיובית לחזור ולהתעטף.
ובאופן זה שנטלו קדירת החמין בטעות תלוי בנידון זה דלאבי עזרי ודאי דאין כאן דעתו להחזיר כיון שלא היתה כאן דעת חיובית להחזיר, אבל לגרע"א יש לדון דאפי' שעקר את הקדרה ע"ד לא להחזיר מ"מ כיון שזה היה בטעות לא נחשב עקירה מהשהייה הקודמת.
וא"כ אם נדון דחשיב דעתו להחזיר לגרע"א יש להקל בשעת הצורך כמש"כ המ"ב דבחד תנאי סגי בשעת הצורך, ואפי' שלא היקל אלא בע"ג מיטה ה"ה הכא שהניח על השיש לרוב הפוסקים דינו כע"ג מטה ולא כעג"ק, ועוד דהחזו"א היקל אפי' עג"ק בכה"ג בצירוף הר"ן, [ואפשר דגם המ"ב מודה באופן שלא יהיה לו אוכל חם לאכול דעדיפא משעת הצורך גרידא], וכן פסק בשש"כ בשם הגרשז"א זצ"ל להקל דחשיב דעתו להחזיר ובצירוף שיטת הר"ן.
אבל האורחות שבת הביאו דדעת הגריש"א שליט"א לאסור להחזיר בהניח עג"ק, וכנראה דס"ל דכה"ג חשיב אין דעתו להחזיר [או דס"ל כאבי עזרי או דאפי' לגרע"א חשיב אין דעתו להחזיר אפי' שזה היה בטעות] וממילא בהניח ע"ג קרקע ואין דעתו להחזיר אסור, אבל אם הניח על השיש קיל טפי דאם זה נידון כמטה דעת החזו"א להקל בזה (וע"ש בהערה ע"ט).
ומעשה שהיה שהורידו את הסיר על המרק ומצאו שבע"ש הניחו בטעות את הבשר של החמין בסיר המרק במקום בקדירת החמין, והשאלה היא אם מותר להחזיר את הבשר שהייה מבושל כ"צ לקדירת החמין, וכה"ג חמיר טפי כיון שהורדת הסיר של המרק אינה בטעות ומ"מ נ"ל דדמי לנידון זה ויש להקל שאם היו יודעים שהבשר של החמין נמצא בסיר המרק היו מורידים את המרק ע"מ להחזיר את הבשר לחמין ודמי לנידון דידן שההורדה היתה בטעות, ועי'.
ד] עי' חזו"א אות י"ב דמבואר דלחולקים על הר"ן אם נטל מע"ש אסור להחזיר בשבת אפי' אם דעתו להחזיר ועודן בידו, אבל בשעה"צ סקמ"ד מפורש דגם לחולקים על הר"ן שרי בכה"ג, וכבר נחלקו בזה הפוסקים דהלבוש רנ"ג ס"ד כתב כמו החזו"א אבל שאר פוסקים חלקו עליו דהפרישה סק"ז ופמ"ג א"א סקל"ה וגר"ז סי"ד כתבו להתיר בכה"ג.
על מנת ליצוק חמין בשבת לתוך הצלחת, ראיתי באחד המקומות שיעשה לפי הסדר הבא. יניח את הסיר על שולחן או כסא שהם ניידים ולא קבועים בקרקע. יצוק לצלחת ויחזיר תיכף כאשר עדיין הוא בחום שהיד סולדת בו על הפלטה. האם זה שייך לכל העדות. ? גם לתימנים ?תודה
לגבי כסא זה נכון כי הוא לא מקום הנחת קדרות, לגבי שולחן לכאורה זו בעיה.
השאר תגובה