אחרי מבוא השלום והברכה.
איש ואשה שחיים ביחד בלי חופה וקידושין ל"ע. היות והאשה נמצאת כבר בגיל מתקדם הביעה רצונה ליפול בהריון מה שהאיש דחה בכל תוקף באומרו שלא מענין אותו כעת שיהיה ילדים.
האשה נגד רצונו של האיש נפלה בהריון האיש בשומעו זאת עזב את הבית ונפרד ממנה ולא הכיר את הילד.
עכשיו השאלה היא הילכתית הם לא רוצים לעבור דרך בית דין מספיק להם לדעת מה היא ההלכה.
1. האשה מבקשת דמי מזונות וכו' בשביל הילד, האם זה זכותה?
2. האם האבא מחוייב להכיר את הילד באופן רשמי?
כל טוב בברכה.
תשובה:
שלום רב.
פסק השו"ע (אבה"ע סי' עא ס"ד) "הבא על הפנויה וילדה ממנו, אם הוא מודה שהולד ממנו, חייב לזונו". ומקורו הוא מדברי הרא"ש והריב"ש שהובאו שם בבית יוסף. וטעמם הוא משום שחיוב מזונות של אב לילדיו אינו תלוי כלל באם, אלא מעצם היותו אב מהוא מחוייב במזנותיהם.
אמנם דעת הר"ן (כתובות כח,ב) כי מזונות הילדים הם משום מזונות האם. זאת אומרת, מאחר שטבע האם הוא שאם יש לה מזונות היא תתן אותם לילדיה, והבעל הרי מחוייב במזונות אשתו, א"כ הוא מחוייב לתת גם לילדיה כדי שלא יחסר לה מזונות, אבל אין החיוב הוא מעצם היותו אב. ולכן, בפנויה שאינו חייב במזונותיה לדעת הר"ן אינו חייב במזונות הילדים. אלא שסיים הר"ן: "ולא ראיתי לאחד מהראשונים שכתב כן".
ועי' במשנה למלך שכתב המגיה שם לדייק מדברי הרמב"ם (פי"ב מהלכות אישות הי"ד) כדעת הר"ן. אולם באבני מלואים שם הוכיח שדעת הרי"ף והרמב"ם כדעת הרא"ש, שכתבו באופן שאין הבעל חייב במזונות האשה, בכל אופן חייב במזונות הילדים. וכן כתב באור שמח שם. וכך נפסק להכלה, שמזונות הילדים החיוב נובע מעצם היותו אב, לכן חייב במזונות גם אם היא פנויה, וגם אם הם נולדו נגד רצונו.
אמנם בשו"ת אגרות משה (אבה"ע א' סי' קו) כתב להוכיח מהסוגיא בכתובות (סד) כשיטת הר"ן, שכל חיוב מזונות הילדים הוא משום חיוב מזונות לאשתו. ולדעתו כן הוא ג"כ דעת רש"י, הרמב"ם, והרא"ש (בכתובות). וכדי שלא יסתור את דברי הרא"ש בתשובה שהביא השו"ע שהובא לעיל, כתב באגר"מ שם: "ואולי החיוב בבן מן הפנויה הוא מצד מזיק שכיון שבמעשיו גרם שתלד בן שצריכה ליתן לו מזונות מחמת שא"א לעמוד לה שלא תתן הוא כמזיק בידים גם זה". ולכן כתב שם כי יתכן מאד שהריב"ש (ובעצם, פסק השו"ע) יכולים להסתדר על דרך זו עם שיטת הר"ן.
וכך הוא מסיק להלכה: "ולכן אף שהב"ש והח"מ בסי' ע"א סק"א סברי דלא כר"ן נלע"ד שיש לפסוק כר"ן כיון שרש"י ורא"ש ורמב"ם סבירא להו כותיה ומוכרח כדבריו כדבארתי". וא"כ בשאלה זו, שההריון לא היה על דעתו, ובעצם זה נעשה במרמה על ידה, לדעת האגרות משה לכאורה לא ניתן לחייב אותו במזונות הילדים.
אך חשוב לציין, כי דבריו כלל לא מוסכמים בפוסקים. ומלבד מה שהביא מהבית שמואל והחלקת מחוקק, עי' בית מאיר שם בסי' עא, אבני משפט שם, שו"ת דברי מלכיאל (ח"ה סי' קסה), שו"ת מנחת יצחק (ח"ו סי' קנ) ועוד הרבה מהאחרונים. וכן הוא המנהג בכל בתי הדינים לחייב מזונות באופן זה. ואמנם חיוב מזונות הילדם בבתי הדינים בארץ הוא מכח תנקת הרבנות הראשית עי' פסקי דין רבניים (כרך ג' עמוד 170) פס"ד של הגרי"ש אלישיב שליט"א, וכן כרך י"א עמוד 215, כרך ב' עמוד 298, ועוד הרבה מקומות. ואני מבין כי השואל הוא בחו"ל, מ"מ שם יתכן שאפשר לחייב גם מצד דינא דמלכותא דינא.
כל זה במקרה שהאב מודה כי ילד זה הוא ממנו. אבל אם אינו מודה, צריכים לדעת בדיוק מה אומר האב. כי יתכן שזינתה עם אחר, ואין זה ממנו, והאב הרי נאמן ביכיר לומר כי ולד זה אינו ממנו, כמבואר בסי' ד' (סעיף כט) ואע"פ שכתב שם הרמ"א כי דין יכיר נאמר רק באשתו, ולא בבן הנולד לו מפנויה, זה רק באופן שהוא אומר בן זה ממני, אבל בשלילה לומר זה אינו ממני הוא נאמן, ולא רציתי להרחיב כאן בענין זה משום שאיני יודע מה אומר האב.
וגם אין זה ברור שיהיה נאמן, כתבו האחרונים כי אין האב נאמן לומר אין זה בני באופן שאנו רואים כי כל מטרתו היא בפטור עצמו ממזונותיו. עי' בשו"ת חתם סופר (חאבה"ע סי' עו), ובשו"ת בנין עולם (סי' ו' אות יא). ולסיכום, לענין הכרת האב בילד, צריכים לשמוע מה הוא טוען, ולפי"ז להחליט אם יש לו נאמנות או לא.
בהצלחה
