בס"ד
שלום כב' הרב,
בעזרת השם יתברך אני כבר קרוב לארבע שנים ירא שמיים, יהודי גאה שומר תורה ומצוות.
(בהזדמנות זו אני רוצה גם להודות לך ולצוות האתר שחיזק אותי מאוד בתקופות קשות באמונה.)
אני רואה זאת כחובתי בתור יהודי מאמין לנסות לעשות ככל יכולתי לקרב לבבות נוספים, ואני באמת משתדל להפנות יהודים טועים לאתרים כגון וזה וכמובן לסמינרים\הרצאות. בנוסף יוצא לי לעתים לנהל שיחות עם חילונים אשר סקרנים בנוגע לאמונתם וכמו כן עם כופרים שמתקשים מאוד להכניס את רוח השם לליבם. במהלך שיחות אלה סיפרתי להם גם סיפורים על ניסים שונים. כל אותם אירועים שזועקים "השגחה אלוקית!!!"
לאחרונה התברר לי שחלק מהניסים הללו לא באמת התרחשו. מנגד, הסיפורים האלה הם הם אלה שחיזקו יהודים רבים ! אני יודע על כעשרה יהודים שהתחזקו משמעותית אחרי שהשיחה איתי – ובעיקרה הסיפורים האלה, התחילו את התהליך.
שאלתי היא האם אני רשאי להמשיך ולספר אותם סיפורים מקרבים לבבות? או שמע אני חס ושלום יחטא בכך?
תודה מראש,
משה
תשובה:
מצוה לספר בניסיו ונפלאותיו של ה' יתברך, בפרט כאשר על ידי כך יהודים מתחזקים, וזה תכלית הניסים לראות שהכל מאתו ית'.
אולם כל זה דווקא בניסים שוודאי היו, כגון אלו הכתובים בתנ"ך, ובספרי התלמוד והמדרשים, וכן ממקורות נאמנים כספרי קב הישר וכד', או ספרים הידועים כספרי אמת ואשר לא הגזימו בסיפורם, אולם סיפורים בני זמנינו שלא ידוע מקורם, ובפרט אם נתברר שאינם אמת אין לספר אותם אפילו אם על ידי כך יהודים יכולים להתקרב לבורא, אלא אם כן מספרים אותם בתור משל אך לא כ"מעשה שהיה", אין היתר לקרב יהודי לבורא על ידי סיפור של שקר בפרט כשעל ידי כך עלול ביום מן הימים לומר כמו שהסיפור שבזכותו התקרבתי היה שקר אולי ח"ו היהדות אף היא יש בה חלק לא אמיתי ח"ו, הכלל הוא שמהאמת לא מפסידים.
מקורות:
המצוה לספר בניסי ה' נלמד מהפסוק "ולמען תספר באזני בנך ובן בנך את אשר התעללתי במצרים ואת אותותי אשר שמתי בם וידעתם כי אני ה'" ולכן תקנו לומר הלל על כל פרק ופרק וכל נס שקרה לעם ישראל.
אולם כל זה דווקא כאשר הניסים הינם ניסים ידועים, אך ניסים שלא ארעו והם "סתם סיפור" אין לספר אותו כמו שמצינו שחטא אדם הראשון מבואר בדברי הגמ' שהתחיל בגלל אי אמירת אמת שכן אמרו (סנהדרין כט.) אמר חזקיה מנין שכל המוסיף גורע שנאמר אמר אלקים לא תאכלו ממנו ולא תגעו בו, ופירש רש"י שם "הקדוש ברוך הוא לא הזהירם על הנגיעה, ומתוך תוספת – גירעו, שדחף הנחש את חוה על האילן עד שנגעה בו, אמר לה: ראי שאין מיתה על הנגיעה, אף על האכילה לא תמות" למדנו מכך שגם כאשר התכלית היא עבודת ה' שהרי אדם רצה שחוה לא תאכל ממנו, מכל מקום כיון שהוסיף ואמר שה' אמר שלא תגע בו יכול היה הנחש להפיל אותה ברשתו, כפי שדרשו חז"ל במדרשם (מסכתות קטנות מסכת אבות דרבי נתן פרק א) "באותה שעה היה נחש הרשע נוטל עצה בלבו אמר הואיל ואיני יכול להכשיל את האדם אלך ואכשיל את חוה הלך וישב אצלה והרבה שיחה עמה אמר לה אם לנגיעה את אומרת צוה עלינו הקדוש ברוך הוא הריני נוגע בו ואיני מת אף את אם תגעי בו אי את מתה. מה עשה הנחש הרשע באותה שעה עמד ונגע באילן בידיו וברגליו והרתיעו עד שנשרו פירותיו לארץ. [ובנוסחא אחרת מבואר יותר מזה : דחפה ונגעה בו ולא מתה אמר לה תדעי לך שאין זה אלא רוע עין וכו'], ושוב אמר לה אם לאכילה את אומרת צוה עלינו הקדוש ברוך הוא הריני אוכל ממנו ואיני מת ואף את תאכלי [ממנו] ואי את מתה. מה אמרה חוה בדעתה כל הדברים שפקדני רבי מתחלה שקר הם. לפי שאין חוה קוראה לאדם הראשון מתחלה אלא רבי. מיד נטלה ואכלה ונתנה לאדם ואכל שנאמר ותרא האשה כי טוב העץ למאכל וכי תאוה הוא לעינים", ע"כ, מדברים אלו נלמדים שאין להוסיף על מה שהיה ולא לשפץ סיפורים כדי שיהיו נוחים, ומכל שכן שאין להוסיף סיפורים שלא היו ולא נבראו גם כאשר התכלית היא לקרב אנשים לעבודת ה'.
מליצה נאה מצאתי בספר אוצר החיים (עמ' ע):
"שקר קל מסובים, לכן נושאיו מרובים.
אין לו רגלים, לכן הוא נשוא על שפתיים.
האמת תצמח מארץ, על כן נרמס כשרץ".
