ועלכל פנים יצא לנו מזה דתליא אם יש חצר להקדש, אז שייך מעילה אף מדרבנן דשוינהו כהפקר וזכה בהו חצר ההקדש, וכדברי המקור-חיים סימן תמח. ואם אין חצר להקדש, ליכא מעילה בתקנתא דרבנן. דמעילה לא שייך רק היכא שההקדש בא על ידי אדם המקדישו, לא כשבא מאליו ((עי' רמב"ם מעילה פרק ה הלכה ו …אבל המקדיש את הבור ריקן ואח"כ נתמלא מים. הקדיש אשפה ואח"כ נתמלאת זבל… וכן הזבל והפרש שבחצר-הקדש, לא נהנין ולא מועלין וכו'. חזינן דכשבא מאליו, אין מעילה מדאורייתא. ועיין מש"כ רבנו לקמן, (עי' הערה ).)) . ואם כן, כשנאמר דתקנתא דרבנן עושהו הפקר, ממילא לא שייך מעילה. ובהיות כן ניתן לומר, דהא דחצר הקדש קונה. תליא בהא דמעילה יט, א. ((בגמ' התם בעי למילף דיש מעילה לא רק היכא שיצא מהקדש לחול, אלא אף כשיצא מהקדש להקדש. ויליף לה מדכתיב "תמעול מעל" (ויקרא ה) מ"מ. וכגו' שלקח כסף של הקדש, והביא ממנו קיני זבין וזבות, או יולדות, או חטאתו ואשמו, דכשיצא ידי חובתו ואחריותו, מיד מעל. ובזה פליגי, דר' שמעון ס"ל דכיון שהוציאו להנך חובותיו והביאן לעזרה, שוב אינו חייב באחריותן, ולכך מעל. ור' יהודה ס"ל, דחייב באחריותו עד שיזרוק הדם, וע"כ עד אז לא מעל.)) אם חייב באחריותו עד שיביאם לעזרה, או עד שיזרוק הדם. דר' שמעון סבירא ליה, כיון שיצא מרשות ההקדש והביאום לעזרה ((נראה דצ"ל 'דכיון שהביאם לעזרה, יצאו מרשות הקדש'. והכוונה, שלדעת ר"ש מיד כשהביאם לעזרה אינו חייב באחריותן. וא"כ אהני ליה שירד ממנו החיוב ממון שהתחייב להקדש. וא"כ יצא מרשות הקדש ומעל.)) , אם כן קנינהו חצר ההקדש, ושוב אינו שלו דהקדש כבר זכה בהן מצד קנין-חצר ונקרא של גבוה. ורבי יהודה סבירא ליה חצר ההקדש אינה קונה. ועל כן עד שיזרוק הדם דכבר נתכפר בדם, ואין צריך עוד להבאתו דכבר נקרב הקרבן ((הדברים ארוכים והובאו כאן בחלקם מקוצר היריעה. תשוח"ח להרב שלום הלל שליט"א ממכון 'אהבת שלום', שמסר לנו את דפי העתק כתב יד האדר"ת בנדו"ד.))
.
