שלום כבוד הרב. לפני שחזרתי בתשובה עסקתי בתרגול מדיטציה מסוימת שעזרה לי מאוד בחיים וגם בדרכי אל היהדות. במדיטציה זו אין שום הזכרה של שמות או דברים בסגנון הזה והיא מבוססת רק על התבוננות בנשימה הטבעית ובתחושות הגוף שלנו. האם יש מניעה הלכתית כלשהי להמשיך ולעסוק בתרגול זה אשר עוזר לי הרבה לפיתוח שלוות נפש עמוקה וריכוז, וכתוצאה מכך אף בלימוד התורה?
תשובה:
אין בעיה להמשיך בתרגול.
חז"ל קובעים שאם כי אין תורה בגויים, אבל יש חכמה בגויים, ואין מניעה מלהשתמש בחכמת של גויים (ובנוגע למדיטציה, בעיקר בחכמת המזרח) לתועלת האדם, מה עוד שזה מועיל לדברים כה מרכזיים כמו שלוות הנפש, בתוך מסגרת של עבודת ה'.
ייתכן, כמובן, שאדם אחר, שגדל באווירה דתית וקנה קניינים בתיקון המידות, יוכל לזכות לאותן מעלות על-ידי לימוד התורה והמוסר. אולם, אם לך עוזרת המדיטציה, אין לך לנטוש אותה, ותמשיך לעשות מה שפועל.
באופן כללי, התהליך שעוברים בעלי תשובה הוא מורכב, והתפיסה שעל בעל תשובה לנטוש את כל חייו הקודמים אינה בדרך כלל תועלתנית. אמנם, יש אלמנטים שמהם יצטרך החוזר בתשובה להתנתק, אך יש הרבה דברים שניתן לשלב בתוך מסגרת של עבודת ה', והניתוק מהם רק מזיק. נראה שבמקרה שלך, המדיטציה שייכת לקבוצה השנייה.
רב ברכה והצלחה בדרכך.
