1. האם אדם יכול לקדם את המוות שלו כתוצאה מטעות אנושית על הכביש? 2. עד היכן אחריותו של אדם על חייו?
תודה.
תשובה
1. אני ארחיב קצת את שאלתך, אדם שנגזר עליו בשמים שיחיה לשבעים שנה, האם שייך שירצחו אותו כשהוא בן ארבעים? התשובה היא שכן, כתוב בתורה כשקין רצח את הבל "קול דמי אחיך זועקים אליך מן האדמה", ומבאר רש"י בשם חז"ל שזה הדם של הבל והדם של כל הצאצאים שהיו אמורים להיוולד ממנו. ומפורש אם כן שלפי התכנית שהקדוש ברוך ברא את העולם, הבל היה אמור לחיות עוד הרבה שנים, ולהקים דורות רבים, וקין הקדים את מיתתו,
ועיין באורח החיים הקדוש בבראשית [לז,כא] שכתב שראובן השליך את יוסף אל הבור, אף שהיו בו נחשים ועקרבים, משום שאדם הוא בעל בחירה ורצון ויכול להרוג גם את מי שלא נתחייב מיתה. ויסוד דבריו כבר כתובים בזוהר הקדוש שם. ומבואר שאדם יכול להרוג אדם, גם אם הוא לא היה אמור למות.
ונשאלת השאלה: וכי יתכן שהקדוש ברוך הוא לא ידע שקין יהרוג את הבל? וכל רוצח שרוצח את חברו האם יתכן לומר שהקדוש ברוך לא ידע שכך הוא עומד לעשות? (אין הכוונה חס ושלום שזהו טענה שמצדיקה מעשה רצח, שהרי הקדוש ברוך מגלגל חובה על ידי חייב).
והתשובה לכך היא עמוקה מאוד, אבל נבאר קצת מדברי השל"ה הקדוש בסוף שער הבחירה, ונמשיל משל למדינה שמתכוננת למלחמה,הרי היא מכינה תכניות מגירה: כלומר שאם האויב יעשה כך וכך, אז אנחנו נעשה כך וכך, ואם האויב יבא מהצד הזה, אנחנו נתקיף אותו משם… כמו כן יש להקדוש ברוך הוא תכניות מגירה, וכשהוא גזר על אדם שיחיה שבעים שנה, וחס ושלום אדם בא ורצח אותו כשהוא בן ארבעים, זה לא אומר שהאדם הזה, היה אמור לחיות רק ארבעים שנה, אלא הוא באמת היה אמור לחיות שבעים שנה, אלא שיש להקדוש ברוך הרבה תכניות מגירה, ואחד מהם שעל אף שהוא מקציב לאדם הזה שבעים שנה, אבל אם הרוצח יבחר לרצוח אותו, בשביל מקרה כזה יש תכנית אחרת. ואם האדם לא יבחר לרצוח אותו אז תישאר התכנית הראשונה. ואם כן אדם שאינו נוהג לפי כללי הזהירות, והוא נוהג עם הרכב שלו, בצורה נפשעת, ועל ידי זה הוא גורם למותו של חברו, זהו גם כן תכנית מגירה שיש להקדוש ברוך הוא, שבעצם האדם שנהרג היה אמור לחיות עוד הרבה שנים, אבל יש גם תכנית שאם הנהג ההוא יבחר לנהוג בצורה מופשעת, אז הוא יגרום שהשני ימות לפני הזמן.
2. כתוב בתורה "ונשמרתם מאוד לנפשותיכם" אדם צריך להשתדל לשמור על חייו ולא להכניס את עצמו למצב של סכנה.
בגמרא מגילה טז אמר רבי בנימין בר יפת אמר רבי אלעזר: מלמד שאמר להם דברים שמתקבלין על הלב: ומה עשרה נרות לא יכלו לכבות נר אחד – נר אחד היאך יכול לכבות עשרה נרות?
משמע – שאין אדם יכול להרוג לאדם אחר.
ואם נאמר שאדם יכול לפגוע בגופו של חברו, א"כ ודאי שיכול לפגוע בממונו. והלא אמרו חכמים: ומשלך יתנו לך אין אדם נוגע במוכן לחבירו ואין מלכות נוגעת בחברתה אפי' כמלא נימא: ?
המהר"ל מפראג מבאר זאת באריכות ב"דרך ה'". תמצית דבריו (לפי הבנתי הקצרה) הוא פותח למעשה באותה שאלה אך מזוית שונה במקצת. הרי ידוע שאין מיתה בלא עוון אז אם ראובן לא עבר עבירה שהתחייב עליה מיתה מה המצווה של שמירת הגוף והנפש? הרי אם עבר על איסור ונגזר עליו מיתה – הוא ימות בכל מקרה. ואם לאו – אז הוא ימשיך לחיות! כמו"כ איך יתכן שאדם יצליח להתאבד במידה ולא נקנסה עליו מיתה? אלא, לביאורו, עצם העבירה על הליכה במקום סכנה תוך כדי אי-שמירת הגוף (או נסיון ההתאבדות) היא גופא חטא חמור ביותר שעל כך לבד הוא נידון באותם רגעים ואז יכול להיגזר עליו למות מעוון זה גופא, ולחילופין יתכן שיגזר עליו שלא ימות ואז הנסיון לא יצליח אך הוא יאבד את זכויותיו בתמורה לנס שהתרחש עימו בהצלתו ממקום הסכנה/ההתאבדות אליו הוא נכנס ביודעין.
השאר תגובה