זיכני ה' להוציא לאור לפני כשנתיים את הקונטרס "ואתה לא תלוה" בדבר הזהירות בעניני הלואה, נושא הנוגע לרוב המשפחות כאן בא"י, אך משום מה לא רגילים לבחון מספיק סוגיא זו, האיך צריך לנהוג בה עפ"י כללי ההלכה.
פירסום הדברים עורר הדים רבים, וקבלתי הרבה הערות והארות, בין המגיבים היו שטענו שהיוצא מהדברים הוא בבחינת "אם כן לא שבקת חיי לכל בריה", שכמעט איננו בנמצא אדם היכול להשיא את בנו כאן בארץ ישראל, ללא לקיחת הלוואות בסכומים גבוהים, מבלי לדעת מלכתחילה מהיכן יפרע את הלואותיו.
ואנסה להתייחס לטענה זו, וכמה תשובות יש בדבר: קודם כל, כבר נתבאר בסימן א' בקונטרס בשם מרן הגר"ח מבריסק זצ"ל, שלדברים הכרחיים מותר ללוות גם אם אינו יודע מהיכן יחזיר, ובודאי שאדם שאינו יכול להשיא את ילדיו מבלי להתחייב סכום מסויים, הרי זה בגדר דבר הכרחי שמותר ללוות עבורו. אך דא עקא, שיש לבדוק היטב כל הוצאה והוצאה האם היא באמת הכרחית, שהרי מקור דבריו של הגר"ח הוא מהגמ' בחולין, שרב נחמן אמר שמותר ללוות עבור אוכל הנצרך לו, וכפי' שנתבאר שם בדברי הרמב"ם והשו"ע, שהלווה שלא לצורך, והסמ"ע מוסיף שלא לצורך גדול, ואין לבע"ח מהיכן לגבות נקרא לוה רשע, יעוי"ש.
ומה נחשב ל"צורך גדול", נמדד אצל כל אחד ואחד לפי מה שהוא, ולא שייך לדמות צרכים של משפחה זו לצרכי משפחה אחרת, וגם באותה משפחה גופה, יש לכל אחד ואחד מבני המשפחה, את הצרכים המיוחדים לו, וצריך לדון כל מקרה לגופו.
אולם דא עקא – ואחת מהבעיות כיום, היא שאנשים אינם מכירים במעמדם הכלכלי, ואינם מבדילים בין מי שהוא בעל יכולת למי שאינו כזה, שבני אדם נוהגים אחר מה שאחרים עושים מבלי לחשוב אם מצבם הכלכלי מרשה זאת, עד שכמעט אין רואים הבדל באופי ובסגנון השמחות של בעלי היכולת לאותם שאינם כך. ולפעמים אברך מחוסר כל, מתחייב סכומים גבוהים יותר ממי שהוא בעל יכולת גדולה ממנו, וכבר כתב הרמב"ם בהל' דעות, "וזן את אנשי ביתו כפי ממונו והצלחתו". ועל כל אחד להכיר במציאות הפרטית שלו ולכלכל את צעדיו לפיה, ולא ללכת אחרי רצונותיו ולא לנהות אחר אחרים, שלכל אחד ואחד גוזר הקב"ה את מזונותיו שלו, ואין שום דמיון ושייכות בין האפשרויות של זה לאחר.
ועוד שמדי פעם נשמעת טענה, שעד שמגיעים לפרק נשואי הילדים עוד אפשר להסתדר איך שהוא, אבל משהגיעו הילדים לפרקם וצריכים להשיאם, מוכרחים להתחייב בסכומים גבוהים, ואין שום ברירה ועצה האיך להפטר מעול כבד זה. וכבר התבטא א' מגדולי הדור שליט"א כשנשאל איך מותר להתחייב סכומים גבוהים כשלא יודעים מהיכן לשלם? ענה: האם יש עצה אחרת? וכי רוצים לאסור על פריה ורביה! אך חושבני שאותם שהעמידו את חייהם מלכתחילה בצורה מחושבת ומסודרת, ומכלכלים את הוצאותיהם עפ"י מה שיש ברשותם ולא עפ"י רצונותיהם, וכמש"כ רש"י בחולין (פד ע"ב) "לפי היכולת הוא עומד על צרכיו ולא בכל תאות לבו", ומקבלים את מה שקצב להם הקב"ה בשמחה, וכמש"כ הרמב"ם (בפ"ז משמונה פרקים) "והוא אמרם בגדר העשיר, איזהו עשיר השמח בחלקו רצונו לומר שיספיק לו במה שהמציא לו זמנו ולא יכאב במה שלא המציא לו", וגם כשמגיעה עת דודים, ממשיכים הלאה באותו מהלך מחושב ומתוכנן, ואינם מוציאים כסף מיותר על דברים שאינם הכרחים – אותם אנשים זוכים לסייעתא דשמיא מיוחדת, שעל אף שאולצו להתחייב יותר מכפי יכולתם, מ"מ בסופו של דבר הם יהיו אלה שאיך שהוא יסתדרו. ואילו המשפחות שהעמידו מלכתחילה את אורח חייהם ברמה שהיא מעבר ליכולתם, והוציאו הוצאות עבור דברים שאינם הכרחיים, מבלי חשבון מאין יכסום, אותם אנשים – הם אלה המתקשים מאוד אח"כ לעמוד בהתחייבות שנטלו על עצמם.
ולא די בכך, אלא שעצם צורת החיים הבלתי מחושבת כדבעי, גורמת לניפוח והגדלת ההוצאות מעל ומעבר, מתוך מחשבה – שהרי ממילא בסופו של דבר יהיה הכרח לקחת חובות כדי לחתן את הילדים, אז מה זה משנה אם כבר מעכשיו יתחילו בכך… ולוקחים על עצמם עול של חובות עבור הוצאות היום יום עוד קודם שבאו להשיא את ילדיהם, אותם אנשים גורמים לעצמם רעה גדולה ולעניות דעתי גם מבחינה סגולית הם מאבדים את הסייעתא דשמיא המיוחדת שיש לאחרים.
ולא די בכך, אלא שהנסיון הורה שצורת חיים כזו גורמת לאדם להגדיל את הוצאותיו ללא משים לב, שבשעה שבאה לפניו הוצאה לא הכרחית, אינו נמנע ממנה, שהוא אומר לעצמו, הרי אני בין כה וכה מגלגל 18,000, אז מה יקרה אם אוסיף עוד אלפיים… ולאחר שכבר מגלגל 20,000, מרשה לעצמו להוסיף עוד 2,500 וכן הלאה. וכשבא לחתן את הילד הראשון הוא כבר בע"ח של כמה עשרות אלפים – ומה ממנו יהלוך לקחת ע"ע עוד 150,000… ואותם "חכמים הרואים את הנולד", במקרה זה אינם אלא חכמים להרע… שכבר עשרים שנה שהוא חי על סמך אותם התחייבויות שיודע שיאלץ לקחת ע"ע, ומראש מכניס את עצמו לתסבוכת.
ועלינו לדעת שכל הצרכים שאדם מוכרח להם, נכללים הם במידה של "מאן דיהיב חיי יהיב מזוני", שכל מה שהוא הכרחי לאדם הרי זה נכלל בגדר מזונות, שהקב"ה שנתן לנו חיים נתן גם קצבה לאותם דברים הנדרשים כדי לחיות, אבל מי שלא נגזרה לו עשירות אלא מזונות מצומצמים כדי חייו, צריך להזהר שלא לבזבז את אותה קצבה, וכמו שכ' רש"י בביצה (טז ע"א) "כל מזונותיו של אדם קצובים לו וכו' ויש לו להזהר מלעשות יציאה מרובה – שלא יוסיפו לו שכר למזונות אלא מה שפסקו לו".
ועוד בענין זה, שמעתי מאחד מגדולי הדור שליט"א, שיש הטועים לחשוב שמוכרחים הם לקבל עבור בתם את הבחור החשוב והמפורסם ביותר, שכמובן נדרשים הם לשלם עבורו סכומים גבוהים. ולאמיתו של דבר, אין זה תמיד נכון, שישנם בחורים רבים יראי שמים ובעלי מדות טובות הלומדים בהתמדה, ובהחלט ראויים להשתדך עמם. והביא דוגמאות מגדולי הדורות, שלא תמיד לקחו לחתנים דוקא את הנחשבים למצוינים ביותר, ומ"מ זכו להעמיד בתים של תורה ויר"ש מפוארים.
לסיכום: גם בתוך המצב הקשה והנראה בלתי אפשרי שאנו נתונים בו, יש עוד מקום רב להשתדל ככל שניתן, ולהעמיד את חיינו עפ"י דברי חז"ל, ובלי שום ספק שאם נעשה את המוטל עלינו, השי"ת יגמור בעדנו לסייענו.
וראיתי לנכון לחזור ולהדפיס שוב את הקונטרס "ואתה לא תלוה" עם תוספת נכבדה הנקראת "בית של עושר וכבוד", שזהו חלק העשה טוב שיכול להיטיב עמנו.
ותודתי נתונה ליקירי איש רב פעלים מייסד ומקים "קופת הקהל מתן בסתר" קרית ספר, ומנהלה כבר שנים רבות ביושר ובנאמנות כמסורת בית אבותיו, ה"ה הרב יעקב שוב שליט"א, על יוזמתו בהדפסת הקונטרס בשנית, ויתן ה' שיזכה להמשיך הלאה לאורך ימים ושנים לטובת הצדקה והחסד בעירנו.
וחובה נעימה לי להזכיר את ידידי איש חיל ורב פעלים מקים ומייסד קופת הצדקה "קרן החסד" באחוזת ברכפלד, ומנהל "קרן קרית ספר", ה"ה הרב ישראל פישל שליט"א אשר הוציא לאור את הקונטרס בראשונה, יתן ה' שיזכה להמשיך בעבודת הקודש בעירנו לטובת המשפחות היקרות.
כמו"כ תודתי נתונה לידידי הגר"י קנר שליט"א שעבר על הקונטרס "ואתה לא תלוה", והעירני הערות חשובות, והעמידני על דבר אמת, וכן תודתי נתונה ליקירי איש אשר רוח בו ת"ח ואיש תבונות ה"ה הרה"ג ר' שלמה הופמן שליט"א, שערך ותיכן, והוסיף נופך משלו, ושזר הארות מחכימות בין הדברים, ישלם להם ה' כגמולם הטוב בזה ובבא.
דברים למהדורה המחודשת
מהדורה זו עם תוספות נכבדות יו"ל לרגל ערבי עיון בנושא כלכלה נבונה במשפחה הנערכים ע"י גמ"ח "יד שמשון" אחוזת ברכפלד, זו השנה השניה, בשנה שעברה נוכחתי בהשקעה העצומה של ידידי הרב אריה ליבוביץ שליט"א בהצלחת הערב מתוך מחשבה מעמיקה כיצד להביא את הדברים הנחוצים לפני הציבור, ובצורה נעימה ומתקבלת. בנוסף להרחבת הדברים הובאו הדברים שנאמרו על ידי באותו ערב, והנני תקוה ותפילה שיתקבלו הדברים ברצון ובהבנה.
והנני לברך את הנהלת גמ"ח "יד שמשון" שע"י העיסוק בתורת גמ"ח וההתנהלות עפ"י התורה, יזכו שיקויים בהם מה שאמרו חז"ל הרוצה להינצל מחבלי משיח יעסוק בתורה ובגמ"ח, ונזכה לישועת עולמים בב"א.
