שאלה:
שלום
האם מותר להמיס שוקולד בשבת על פלטה? האם מותר בכלי שמונח מעל כלי עם מים רותחים ממיחם?
יש הבדל בין אשכנזים לספרדים?
האם אפשר להגיד שאין דין נולד, כי שוקולד היה נוזל לפני שהיה מוצק?
אשמח למקורות
תשובה:
שלום וברכה
הבעיה כאן אינה מצד נולד אלא מצד בישול, כיון שהשוקולד נעשה נוזלי, דינו ככל נוזל שיש בו בישול אחר בישול בשבת, והדבר אסור.
מקורות:
ראה שערי תשובה בסי' שיח שגם דבר שעתה הוא מוצק, כיון שיעשה נוזל דינו כנוזל [נפקא מינה לסוכר].
מחילה מכבודו אבל השוקולד כעת מוצק ואע"ג שאח"כ נעשה נוזל אין דינים אותם אלא בשעת הנתינה בטמ' של החדר כמו איפינדא שכתב מרן שו"ע שזה שומן קרוש ומותר ליתנו על הפלטה מפני שקרוש ואע"ג שאח"כ נמס לא איכפת לן מפני שבשעת הנתינה מוצק, אין לומר דהוי בישול מאחר שעובר תהליך קליה בחום של 100 מעלו וידוע שנחלקו בדעת השו"ע האם יש בישול אחרי קליה ורוב הפוסקים סוברי בדעת מרן שאין
מחילה מכבוד העונה.
יש בדבריך 2 טעויות:
א. בדין בישול אחר בישול (זו מחלוקת הפוסקים).
ב. בדין נולד (זו מחלוקת הפוסקים).
עיין בדין אינפנדא שו"ע סימן רנג, וסימן שיח.
יעקב אינני יודע אם הגבת על הרב המשיב או הרב המגיב, אני מסכים באופן חלקי עם הרב המגיב, מצד בישול הוא העיר נכון שכיון שזה חוזר ונעשה נוקשה בטמפרטורת החדש זה לא נחשב דבר לח, בנוגע לנולד יש תנאי באינפנדא שזה יהיה בתוך הבצק ולא גלוי.
בדין ריכוך שוקולד לאכילה, וליצור צורה
הנה יש לדון האם המרכך את השוקולד שכבר התבשל יהיה בו איסור בישול. ויש ללמוד מכמה עניינים לדעת את ההלכה בזה.
והנה מצד בישולו להיות ראוי לאכילה נראה לפי שהוא כבר מבושל כל צרכו [ולפי שבמפעל מבשלים אותו עד המקסימום הנצרך להכנתו], אין בו יותר בישול אחר בישול.
ואך יש לדון עוד מצד ריכוך דבר קשה שמצינו בדין בישול כלי מתכות.
והנראה שדין ריכוך כלי מתכות אינו שייך בריכוך אוכלים לצורך אכילתם רכים.
וכדמצינו בדברי השו"ע בסעי' יז' שמותר לתת אינפנדא ואפילו שהשומן שלה נקרש אין בזה משום בישול. [ורק יש לדון מצד נולד לפי דברי הרמ"א שם, וגם בזה יש לדון במקרה שהוא נמס בתוך סופלה שאז אינו ניכר בפני עצמו ויש לעיין אי דמי למה שכתב המשנה ברורה לגבי האינפנדא שיש בו שומן, והנראה לאסור מדין נולד שהוא לבד וכן שהוא בתוך הסופלה יש להחמיר מטעם שיש לו חשיבות בםני עצמו]
ויש להוכיח ליסוד זה מדין בישול מלח דכל מה שמצינו פלוגתא בגמ' היינו אם שייך בו שינוי, אבל לכו"ע אין איסור בזה שמרככו וכדבואר שאין דין ריכוך והקשיה באוכלים.
[ומבואר שאין דין בא"ב במרכך אוכלים, ואך צריך לדעת אם בחימום השוקולד הוא נמס קודם שמגיע ליד סולדת, או לאחר שהוא כבר הגיע ליד סולדת.
ואם הוא נמס קודם שהגיע ליד סולדת, אז יש לדון משום איסור בישול אחר בישול בלח שנצטנן, ויעויין במג"א ס' שיח' ס"ק מ' שנקט משום דהשתא הוא יבש אין לו דין לח. ויש להסתפק אם כ"ז דווקא משום שיהיה לח כשיגיע ליד סולדת, או גם אם נעשה לח קודם יד סולדת. ויעויין בגרע"א בסו"ס רנג' שביאר שם בתחי"ד את המג"א דידן, ויש ללמוד לאיזה צד נקט בהאי ספיקא.]
ועד כאן התבאר לנו שאין דין בישול בשביל לרכך [חוץ ממה שהסתפ' מדין בישול אחר בישול בלח אם נמס קודם שנהיה יד סולדת], והשתא יש ללמוד לגבי ריכוך לצורך יצירת צורה, הרי יש מקום לומר דדמי למרכך את המתכות. [ודווקא אם מתכוון ליצור צורה כמו שביאר החזו"א בדברי הרמב"ם שבכלי מתכות על ידי כוונתו מגדיר אם הוא מבשל או מבעיר]
הרי אם נבאר את יסוד דין ביא"ב בלח שנצטנן, לפי שחום התבשיל הוא חלק חשוב ואחרי שפקע יש בו בישול לאותו עניין [והיינו חום התבשיל], א"כ השתא כיון שהצורה בדבר פקעה ממנו שייך בו שוב את הבישול לרככו לאותו עניין.
אבל היותר נראה שלח שנצטנן פקע ממנו עיקר בישולו ואין חומו רק חלק בפני עצמו אלא הוא כל מהות התבשיל ולכן אם פקע ממנו שייך בו בישול לאותו עניין [כי בא"ב הוא רק על כל התבשיל ולא על חלק ממנו], אבל בשוקולד שכל עיקרו לאכילה וליצור בו צורה הוא רק שינוי חלקי ולא יהיה בו משום בישול אחר בישול.
ודהשתא יש לחשוש לאסור דמהיכי תיתי לומר שאין דין בישול על שינוי חשוב בתבשיל [היינו לפי האמור גם בשינוי חלקי]
והאמת נראה דגם אם נבאר שיש בישול אחר בישול בחלק חשוב בדבר, לגבי אוכלים לא יהיה דין בישול ליצור צורה כי אין חשיבות לצורה באוכלים. וכמו שמצינו שאין דין מחתך באוכלים, וכן אין דין ממרח באוכלים, וכן אין דין צביעה באוכלים. המוכרח הוא שאין שינוי הצורה באוכלים דבר מהותי.
אבל בכלי מתכות שכל מהותם להיות כלי וזה על ידי שיוצרים מהם צורה הרי כשפקע ממנו הצורה ואינו כלי הוא יוצר ממנו צורה חדשה והווה מבשל.
ע"כ נראה הלכה לד' השו"ע להתיר בזה [וגם מטעם ביא"ב בלח נראה להכריע מתוך הגרע"א בסו"ס רנג שכוונת דברי המג"א להתיר גם אם נמס לפני שהגיע ליד סולדת], ולד' הרמ"א לאסור מדין נולד, ובשעת הצורך יש להתיר גם לד' הרמ"א, ובדיעבד לכו"ע מותר [ע"פ המשנ"ב]
השאר תגובה