שאלה:
שלום וברכה!
האם היום יש עוד את המושג של זיבת דבר לח?
במהלך שבעה נקיים היו לי כתמים ולפני הרגשתי משהו לח שיוצא, האם הם מוגדרים בהלכה ככתם שנמצא וצריכים שאלת רב?
תודה רבה!
תשובה:
שלום רב.
אשה שמרגישה זיבת דבר לח פנימה עמוק בתוך הנרתיק, צריכה לכתחילה לבדוק בעד אם היא רואה דם, לפי שיש לחשוש שמא הרגישה את אחת ההרגשות המטמאות את האשה מדאורייתא כפי שיבואר במקורות, אולם בדיעבד שלא בדקה אינה נטמאת. אך, אם ההרגשה היא ביציאה מהנרתיק חוץ לגוף, אין חיוב בדיקה, כיון שפעמים רבות יש לנשים הפרשות טהורות, והרגשה כזו היא אינה אחת מההרגשות שמטמאות מדאורייתא, ועדיין היא מוחזקת בטהרה. כמו כן זו אינה הרגשה כדי להגדיר את הכתם כראייה גמורה מהתורה, לא על הרגשה חיצונית כזו דיברו חכמים.
מקורות:
בגמרא בנדה נז ע”א מבואר, שראיית דם אינה מטמאת את האשה מדאורייתא אלא אם כן הרגישה ביציאתו [אך היא מטמאת מדרבנן]. ההרגשות המטמאות מדאורייתא הן שלושה: פתיחת צואר הרחם – פי המקור – לצורך יציאת הדם, זעזוע בגופה המאפיין את יציאת הדם, והרגשת זיבת דבר לח [שנחלקו הפוסקים אם נחשבת הרגשה, ראה נודע ביהודה סי’ נה, שב יעקב סי’ לט וסדרי טהרה ריש סי’ קצ] ולהלכה החמירו בכך הפוסקים. אולם, אין הרגשה זו אוסרת אלא אם כן הרגישה אותה בעומק ביציאה מהרחם לנרתיק, ולא כאשר היא מרגישה ביציאת הדם לחוץ. ולכן, אשה שרגילה לפעמים בהפרשות טהורות, ומרגישה הרגשה כזו רק ביציאה לחוץ, אינה חייבת מעיקר הדין לבדוק אם ראתה דם, כיון שהרגשה כזו בודאי אינה מטמאת מדאורייתא. וראה ביאור הדברים בחוות דעת לחם ושמלה וערוך השולחן ריש סי’ קצ.
אשה שמרגישה באופן ודאי זיבת דבר לח ביציאה מהרחם לנרתיק, לדעת הרבה פוסקים טמאה מדאורייתא גם אם בדקה ולא מצאה דם [ראה חכמת אדם כלל יג סי’ ב], אולם, דבר זה אינו מצוי כלל, ומשום כך הורה הגרי”ש אלישיב, שאף אם היא מרגישה את זיבת הדבר הלח בפנים בעומק, אין לחוש לכך אלא לכתחילה, אולם בדיעבד שלא בדקה ודאי יש לסמוך על המקילים בזה והיא טהורה לבעלה.
