שאלה:
בס"ד
הכנת מים לנטילת ידיים כשאשתו נידה
הבעל לאישה והאישה לבעל והאם יש הבדל בין ספרדים לאשכנזים?
תשובה:
שלום וברכה
בנטילת ידים של מצוה הקלו שאין איסור להכין לו, וזה לא נחשב מעשה של חיבה.
מקורות:
הנושא הזה הוא רק בדעת הש"ך סי' קצה ס"ק טז, לדעת הט"ז שם סק"ח בלאו הכי האיסור הוא רק לצקת מים עליו ממש, אבל גם לדעת הש"ך הקלו בנטילה של מצוה, כך משמע במגן אברהם ומחצית השקל בסי' קנט ס"ק כב, וכ"כ במנחת יצחק ח"ז סי' עב, וראה אשל אברהם בוטשאטש או"ח סי' ד שכתב שאין להתיר אלא על ידי שינוי.
מעולם לא הבנתי את הפולמוס הזה סביב דעתו של הש"ך בנושא נט"י של חובה/מצוה..
ואסביר את תמיהתי: ישנו איסור של הרחצת פניו ידיו ורגליו. טעם האיסור משום חיבה. דעת הט"ז ושאר פוסקים שהאיסור הוא רק ביציקת מים ממש, אבל להגיש לו כלי של מים, אין בזה משום חיבה ואף אם ייעוד המים הוא עבור שירחץ בהם. בא הש"ך ולוקח את עניין החיבה הזה צעד אחד נוסף, ופוסק שאף הנגשת המים עבור הרחיצה אסור מטעם זה, דס"ל דגם בזה ישנו רובד של חיבה. כך משמע במפורש מלשונו של הש"ך שם, שזה טעמו..
א"כ, יסבירו לי רבני בית ההוראה דכאן, אם כך הם פני הדברים, מה שייך לבוא ולדון ולאסור נט"י של חובה/מצוה, ועד כדי כך ראיתי למרן הגר"נ קרליץ שחושש אף במים אחרונים. וכאן הבן שואל מדוע? איזה סרך איסור יש כאן?? הרי אין איסור בעצם המים, זה לא כמו כוס של יין, אלא האיסור הוא חיבת האישות שיש בענייני רחיצה בין הבעל לאשתו, וחשש הש"ך אף בהנגשת המים עבור כך, אבל לבוא ולאסור ולחשוש גם בנטילת ידיים שאינה של חיבה כלל אלא של חיוב מדינא כנט"י של בוקר או מים אחרונים? אתמהה!?
גם אם המטרה היא מצוה, יש בהחלט מקום לומר שעדיין יש כאן איזה שירות שיש בו קירבה, אני אינני יודע לבחון כליות ולב, אבל בהחלט יש שני צדדים למטבע. יתכן שבגלל שלא רק אני לא בוחן כליות ולב אלא בעצם זה באמת לא מספיק מוגדר יש שחששו אולי גם זה קירבה, ואכן עיקר טעמם שקשה לעשות חילוקים בענין זה.
יישר כוח!
השאר תגובה