שאלה:
1) מי שנמצא במקום רחוק מיהודים, ואין שם אלא אתרוג אחד, והמוכר "יודע" שצריכים לשלם עד חומש (או עכ"פ עישור) מכספו עבור מצוה, ולכן מבקש עשרים אלף דולר עבור האתרוג. האם צריכים לשלם מחיר זה?
הנה ראיתי מש"כ באה"ל (סי' תרנ"ו ד"ה אפילו) שכתב צד שכל הדין דהמבזבז זהו רק כשמוכרים אותה שלא כפי שויה הרגיל, אבל כשמוכרים אותה דלא כפי שויה הרגיל אולי צריכים לתת יותר, אבל שוב דחה צד זה מפני שהוא נגד הפוסקים.
2) כעי"ז יש להסתפק במי שרוצה לקיים נר חנוכה כעיקר התקנה ולהדליק בחוץ, אבל שכנו מתנגד ואינו מרשה לו לעשות כן (ויש לו זכות לומר זה ע"פ הכללים בוועד הבית שלהם), האם צריך להוציא עכ"פ עד חומש (וי"א שבנרות חנוכה צריך לתת אף כל ממונו) מנכסיו כדי "לפייס" שכנו ולתת לו רשות להדליק בחוץ? האם זה תלוי בשיטות הפוסקים לענין אם בדיעבד הוא יוצא כשמדליק בפנים (כשדינו הוא להדליק בחוץ)… או אולי לכל השיטות יש להוציא כסף כדי לעשות כעיקר התקנה…
תשובה:
שלום וברכה
אכן דעת הביאור הלכה שמי שדורשים ממנו עבור מצוה הרבה יותר מכפי שוויה הוא נחשב אנוס ואינו צריך להוציא עד חומש ממונו.
גם לגבי נר חנוכה לא מצינו שאדם חייב להוציא הרבה אלא לעצם קניית השמן והנרות אבל לא שירשו לו להדליק, שהרי כפי שכבר דיברנו בשבוע שעבר, יש מהראשונים שנקטו שאפילו מחמת פחד גנבים אינו חייב להדליק בחוץ [ריטב"א בשם רבו], וכנראה ס"ל שזה נכלל במה שהקלו בשעת הסכנה שמניחה על שולחנו ודיו. ובפרט אם יוכל להדליק בחלון הפונה לרשות הרבים, אף שעיקר התקנה היא בפתח.
השאלה היא אם הוא חייב עד שיעור חומש (להניח שעשרים אלף דולר הוא פחות מחומש של נכסיו) כשזה אינו כפי שויה הרגילה. באה"ל מיירי כזה יותר מחומש נכסיו. מה הדין כשזה תוך חומש נכסיו?
י מבין ברור בביאור הלכה שזה היינו הך.
זה עדיי לא ברור לי. באה"ל כתב שאדרבה, יש צד לומק שכל הדין שצריכים לשלם עד חומש הוא רק כשזה יותר מדמי שויה הרגילה (הרי לפי צד זה צריכים לשלם יותר מדמי שויה הרגילה), אבל כשזה שויה הרגילה אולי צריכים יותר מחומש. הרי להדיא שהיה לבאה"ל צד לומר ששיעור עד חומש נאמר אף כשזה לא שויה הרגילה.
(אולי יש לדחות שכשבאה"ל דחה צד זה מפני שדין זה לא הובא בפוסקים, הוא דחה צד זה לגמרי, וס"ל שבאמת יש חילוק בין שויה הרגילה וכו', אלא שהחילוק הוא שאף בתוך שיעור חומש אין צריך לשלם יותר מדמי שויה הרגילה, והוא חזר בו ממה שס"ל בתחילה).
השאר תגובה