שאלה:
לכבוד מרנן ורבנן שלום רב,
הכשרת סכינים לחג הפסח בדרך כלל מצריכה הגעלה ברותחין ובמקרים מסויימים אפילו ליבון (כפי שפסק מרן בשו"ע אור"ח סי' תנא סע' ג')
אבל מה הדין במקרה שאדם בטוח בעצמו ומרגיש שיודע כמעט בוודאות שהוא (ואפילו אחרים) מעולם לא השתמשו בסכינים הללו לשום דבר שקשור לחמץ או אפילו לתערובת חמץ כלל ועיקר! כגון: אותו מנהל קצביה שאומר בביטחון גמור שהוא לא השתמש (לא הוא ואף לא אחרים) בסכינים של הקצביה, אלא אך ורק "בצונן" ולחיתוך בשרים ועופות בלבד!
כפי שהם וללא שום תערובת של תבלינים או משהו כזה (לאפוקי קצביות שבנוסף חותכים ומוכרים נקניקים מתובלים ופסטרמות וכיוצא בזה).
האם במקרה הנ"ל יהיה אפשר להורות לכתחילה להכשיר את הסכינים אך ורק על ידי "שטיפה והדחה" בצונן בלבד? האם מורים כן לכתחילה אף בסכינים?
כלומר, האם נאמר שה-"סכינים" דינם שווה לשאר כלי הסכו"ם, ומכיוון שלא באו במגע עם חמץ בכלל כל השנה כולה, וגם השתמשו בהם אך ורק בצונן כדלעיל – אז די להכשירם "לכתחילה" בשטיפה והדחה בלבד?
או שמא נאמר שה-"סכינים" דינם לא שווה לשאר כלי הסכו"ם, מכיוון שמרן ושאר הפוסקים (למיטב ידיעתי) הבדילו את ה-"סכינים" בדין מיוחד לעצמם, ובחומרא יתירה משאר כלי הסכו"ם, והצריכו שהכשרתם תהיה דווקא ברותחין או בליבון – ושאין להורות לכתחילה שדי בשטיפה והדחה ב-"סכינים", אפילו שלא באו במגע עם חמץ כל השנה כולה כמתואר לעיל?
אודה לכם אם תוכלו לציין בתשובתכם גם את מקורות הדינים. תודה.
ברוכים תהיו
בברכת התורה
דויד
תשובה:
שלום רב
אין כאן כל הלכה מסוימת בסכינים, כל דבר שלא בלע חמץ כי השימוש בו היה בקר מעיקר הדין אינו צריך הגעלה. ההלכה האמורה בשו"ע שציינת יוצאת מנקודת הנחה שמשתמשים בסכינים גם למאכלים חמים ובכללם מאכלי חמץ.
למעשה כיון שמדובר בשימוש ביתי אין לסמוך על הזכרון שאומר שלא השתמשו בחם, יתכן שקרה וכן השתמשו במאכלים חמים, ולכן יש להגעיל כדין בצורה טובה.
בקצביה היה יותר קל, כיון שמדובר בסכין מקצועית שהשימוש בה מאוד מוגדר ומוגבל, ואין חשש שהשתמשו בה בעבר בחם.
