מצאתי בהלכות קורע בשבת בספר ארחות שבת ח"א דף שנ דמותר לקרוע חוט. וראיה מבאור הלכה לס' ש"מ ס"ח. אבל תסביר לי מהו החילוק מס' שי"ז ס"ג שמצינו ברמ"א איסור לקרוע חוט שנתפר לזמן. ואני יודע שיש פוסקים כמו החז"א שנקטו שדעת הרמ"א הוא כהאוסרים. ואפילו להמקילין שם אין זה אלא משום תפירה לזמן לדידהו אינה נקראת תפירה. אבל בלא זה אסור. והרי הבאור הלכה (שם) כתב שאינו שייך קריעה כלל אלא בבגד ולא במה שאינו שייך למלאכת תופר. ומה החילוק מס' שי"ז?
ולכא' היה נראה לומר שיש חילוק שבס' שי"ז החוט כמו חלק מהנעליים. אבל קשה ששם הנעליים נראים לכל כב' דברים נפרדים ומאי שנא מכיסוי של חותלות וקריעת החוט. ואולי שם לא היה מעשה תפירה. אבל לא ידעתי בבירור פשר הדבר.
תשובה:
שלום רב
ראה בביאור הלכה סוף סימן שמ שביאר את הדברים בהרחבה רבה, שבהפותח בית הצואר נעשה תיקון בבגד עצמו ולכן קריעת החוט נחשבת כקורע על מנת לתקן [וכחידושו לאורך כל הסימן שם שלא צריך דוקא קורע על מנת לתפור אלא כל תיקון בכלל, משא"כ בקורע חוט סתם, כל דבריו שם עוסקים בשאלתך.
בהצלחה.
אכתי אינו ברור שכבר כתב הב”ה בס’ ש”מ שאם התיקון בא בשעת קריעה אין שם קורע עליו והלא במנעלים (בס’ שי”ז) התיקון בא בשעת קריעה ולמה כתב המ”ב (שם) החיוב משום קורע. (וע”כ ההלכה כרש”י בפותח בית הצואר שהחיוב משום מתקן מנא וכדכתב הש”ע (שיז:ג) וכדכתב המ”ב בב”ה דהדין עם המ”א שאין שם קורע עליו)
ראה שם בביאור הלכה שהאריך מאוד בביאור שני צדדים אלו ושיטות הפוסקים בזה.
השאר תגובה