רציתי לשאול, אם אדם גבה חוב שעברה עליו השמיטה ולאחר הגבייה פתאום הוא נזכר שזה חוב מלפני השמיטה והוא לא זוכר אם הוא עשה פרוזבול האם הוא צריך להחזיר את החוב או שמא המוציא מחברו עליו הראיה והוא לא צריך להחזיר.
תודה רבה,
תשובה:
שלום רב,
אני מתנצל על האיחור במתן התשובה,
מצד 'המוציא מחבירו עליו הראיה' מסתבר שהוא חייב להחזיר, כיון שמדובר לכאורה בספק שאינו 'דררא דממונא' ואין תפיסה מועילה אף לא קודם שנולד הספק.
אבל, לעצם השאלה נראה לי שבדיעבד אין חיוב להחזיר, מאחר ויכול לטעון 'קים לי' כדעה המובאת ברמ"א חו"מ סי' סז סעיף א שאין שמיטת כספים נוהגת בזה"ז. גם לפי דברי הבית יוסף שם ששמיטת כספים היא איסורא ולא ממונא, אם כן מצד הממון הלווה חייב בכל מקרה ואינו יכול לתבוע את כספו בחזרה (אלא שאם לא נכתב פרוזבול לא ניתן להוציא בבית דין) והאיסור שהמלווה עשה כבר נעשה ואין להשיב וגם יש לתלות מספק שמא עשה פרוזבול.
מקורות:
אין תפיסה מועילה, אלא אם כן יש דררא דממונא. עיין כללי תפיסה אות ז. לעניין פרוזבול נראה, שאף שהטוען פרוזבול היה לי ואבד נאמן (שו"ע שם סעיף לג) דלא שביק היתרא ואכל איסורא, מכל מקום, יש צורך שיטען כן ולא שיהיה מסופק. וכן משמע בשו"ת ריב"ש סי' תצא שכתב לעניין יתומים שטוענים עבורם שמא עשה אביהם פרוזבול, מדין טענינן ליתמי, ולא כתב שמספק יש לתלות שעשה פרוזבול. לכאורה נראה שהספק שמא היה לו פרוזבול אינו דררא דממונא, כיון שיש צורך לעשות מעשה כדי שהחוב לא יישמט ועצם העובדה שאין המלווה מוציא פרוזבול יחד עם שטרו מוכיח לכאורה שלא עשה. מאידך גיסא, ייתכן שמאחר ובית דין פותחים למלווה ושואלים שמא היה לך פרוזבול, אפשר שזה נחשב כדררא דממונא ומועילה תפיסה קודם שנולד הספק. גם ייתכן שהספק נולד מיד לאחר ראש השנה של מוצאי שביעית, אף שהצדדים לא זכרו שהחוב מלפני שביעית.
תודה רבה.
השאר תגובה