אם נוסעים לחתונה ומסכימים עם שמרטפית מראש לשלם לה ביום שלמחרת. מפני שמצוי שיש רק שטר גדול ואין בדיוק הסכום כדי לשלם לה באותו רגע.
האם גם באופן הזה מקיימים ביומו תתן שכרו דאורייתא או שמפסידים המצווה?
תשובה:
שלום רב,
אני מתנצל על האיחור במתן התשובה,
אין צורך להתנות מראש שלא לשלם מיד. אם באמת נתקעים עם העודף, ניתן להציע לשמרטפית לבחור בין אפשרות שישלמו לה בשטר גדול והיא תחזיר את העודף למחרת, או שישלמו לה למחרת.
במקרה שהתנו מראש לשלם למחרת, לכאורה לא מקיימים את המצווה.
מקורות:
בכנסת הגדולה חו"מ סי' שלט כתב שאם קבע זמן מאוחר לפרוע, וכגון ששכר עובד לשבוע והתנה לשלם בסוף החודש, עובר בסוף החודש. אמנם דבריו קשים ביותר דמאי שנא מיום השוק שמבואר בגמ' ב"מ דף קיא ע"א שאינו עובר בבל תלין ביום השוק. ואולי סבר הכנסת הגדולה כדעת המאירי שאף מי שמשלם ביום השוק עובר בבל תלין ביום השוק, אבל דעת רש"י וכל הפוסקים שאינו עובר לעולם. או אפשר שכוונת הכנסת הגדולה שעובר באיסור מדברי קבלה כשמגיע הזמן. וצריך עיון. ואולי יש להחמיר מספק, וכן כתב בתשובות והנהגות ח"ג סי' תע.
ככל שהאיסור הוא איסור בל תשהא בלבד, ודאי שאינו מקיים מצוות 'ביומו תתן שכרו'. אבל, אם נאמר בדעת הכנסת הגדולה שעובר על 'בל תלין', לכאורה, אם משלם מקיים את המצווה.
למה צריך הפועל להסכים לאפשרות להחזיר מחר כסף על בעל הבית לדאוג עכשיו לפרוט ולא שייך הפטור שאין לו כסף?
לכן כתבתי לתת את האפשרות לקבל שטר גדול ולהחזיר את העודף למחרת.
נ"ל ליישב דעת הכנה"ג שיש חילוק בין קבע זמן פרעון שזהו זמן התשלום, ועובר בב"ת, ובין שוקאי דסורא שיש לנו לפרש כוונתם שהחוב אכן חל על עליהם מיד, אלא שהפועל יודע שאינו מגיע למעות עד יום השוק ומוחל "על זכותו בבל תלין", וממילא ליכא ב"ת.
ואולי תלוי בחקירה אם ב"ת היא זכות ממונית ששייך עליה מחילה, אז אפשר להסביר כמ"ש, אבל הוא איסורא, ולא מועיל תנאי, ע"כ הפשט שהפועלים מסכימים בשתיקה לדחות את זמן "החיוב" ליום השוק אז ודאי צודק הרב הדיין שיהיה מוכח שכל שדחו זמן הפרעון ליכא ב"ת.
השאר תגובה