הנאה ממלאכה שגוי עושה בשביל יהודי בשבת

במחילה מכבוד הגאונים נלע״ד להקל בזה בשעת הצורך, דהנה בשאלה זו נחלקו האחרונים (סימן שז ד) שלדעת הט״ז כשהגוי קנה בשבת והביא ליהודי שאסור ליהודי להנות בשבת ודמי להדליק לו נר בשבת. אך האליה רבה והתוספת שבת ועוד התירו בזה, והביאו ראיה ממרן (רנב ד) ומיירי כשקצץ לו שכר על השליחות או שעשה הגוי בטובת הנאה.
ועוד הוסיפו לחלק בין נר שהוא מדאורייתא ואסור למקח וממכר שהוא רק מדרבנן שמותר בהנאה כשהיהודי לא ציוה עליו שיעשה בשבת אלא שעשה מעצמו, והמשנה ברורה הביא את המחלוקת אך לא הכריע בזה.
אמנם בתוספות שבת כתב לדון שאולי אם הגוי הביא אוכל בשבת יש להחמיר ולדמות לנר שהרי מסתמא באוכל הביא הגוי על מנת שיאכל עכשיו בשבת. אמנם למעשה המג״א סימן תקטו הסתפק בזה ע״ש
ולמעשה נראה שאם צריך את המאכל והמשקה לצורך סעודת השבת יהיה מותר לו לאכול אותם בשבת עצמה שהרי הוי שבות דשבות במקום מצוה שמותר כמש מרן (שז ה)
ואף אם לא צריך אותם ממש לסעודת שבת יש לסמוך על האליה רבה וכו וכמבואר כשקצץ לו שכר על השליחות או בטובת הנאה,ועיין הלכה ברורה שז.
(ועוד יש להוסיף שאם קנה ממקום שדרך לקחת בהקפה ויכל הגוי ללא תשלום בשבת וישלם אחכ ומעצמו שילם עכשיו הרי זה מותר, כמבואר בפוסקים שאם יש דרך היתר ודרך איסור ועשה הגוי בהיתר יש להקל)