אם חתכו בסכין בשרית ( בת יומה\לא בת יומה) בצל ואח"כ ללא שטיפת הסכין מהמיץ של הבצל מרחו גבינה לבנה עם הסכין
האם הסכין צריכה הכשר? ואיך?
תשובה:
שלום רב.
כיוון שהגבינה צוננת הסכין מותרת, ויש להדיח את הסכין היטב.
ואותה פרוסה שמרח עליה את הגבינה ויודע שהיה על הסכין גם מהמיץ של הבצל, הפרוסה אסורה באכילה מדרבנן.- למנהג בני אשכנז, אף אם הסכין היתה אינה בת יומה יש להחמיר שמיץ הבצל נחשב בשרי, ולבני ספרד יש להקל בדיעבד כשהסכין אינה בת יומה, אמנם אם הסכין היתה בת יומה יש להחמיר.
[ומדברי השואל יש לברר שנראה שהכניס את הסכין הנ"ל לתוך ממרח גבינה, אם כן יש לחוש על שאר הגבינה, שמעורב בה מיץ של בצל בשרי, וא"כ דין הגבינה כדלהלן: אם יודע מקום נגיעת הסכין יש להסיר את אותו מקום עם סביבותיו, [והשאר מותר]. וכשאינו יודע מקומו ואינו ניכר, יש להתיר את הגבינה כשיש שישים כנגד מיץ הבצל].
מקורות:
הגבינה הצוננת אנה נבלעת בסכין ובוודאי בגבינה רכה שאין דוחקא דסכינא [כמשמעות לשון השואל שהגבינה היתה ממרח]. אמנם יש להעיר לשואל שהפרוסה נאסרה ואין לאכלה. שיש על הפרוסה גבינה עם בשר שמיץ הבצל נחשב בשרי בב"י או לרמ"א אף באב"י כמבואר בסי' צ"ו סעי' א' וסי' צ"ה סעי' ב'. אמנם יש לחשוש אם הכניס את הסכין לקופסת הגבינה שכיוון שהיה מיץ של הבצל על הסכין יש לחוש שנשתייר ממיץ של הבצל בגבינה ונמצא שיש בגבינה בב"ח. וכיוון שאין הגבינה כדבר שיש בו רוטב ואין מפעפע בשווה לא מועיל לו שישים כנגד אותו טעם בצל המועט אלא נשאר טעם הבצל במקום הינוחו. וכשניכר יטול אותו מקום עם סביבותיו [כיוון שיש לחות מסויימת בגבינה שמא התנועע אותו טעם בצל סביבותיו, ואם אינו ניכר מקומו הרי אותו מקום שנאסר מתבטל ברוב מקומות אחרים כמבואר ברע"א סי' ק"ה סקי"א, בחתיכה שנאסר ממה כדי קליפה ואין ניכר מקומה מתבטל ברוב קליפות של אותו מקום כשיש שישים בחתיכה, (דיבש ביבש מין בשאינו מינו בעי שישים שמא יבשלם כמבואר בסי' ק"ט סוף סעי' א') והכא נמי כן הוא].
