קונטרס יין ישמח, סימן יג': בעניין אם שמחת המועד היינו פ"א ביום ופ"א בלילה או פ"א ביממה

בפסחים עא. ובסוכה מח. מבואר דנתרבו הלילות לשמחה. ויל"ע אם ר"ל דצריך לקיים השמחה פעם א' בלילה ופ"א ביום, או דסגי בפעם א', ומה שנתרבה הלילה היינו שיכול לצאת גם בלילה. ולכאו' הי' נראה דכיון דכ' רש"י בסוכה מח. דשאר הלילות אינם ריבוי בפנ"ע אלא הם בכלל מש"כ ימים א"כ מנלן דייפרדו לב' חיובים (וגם תוס' בפסחים עא. (ד"ה לרבות) היו מסכימים עם רש"י לולא הך סברא דמהך קרא דרשינן לולב). אמנם מצאנו באחרונים שדנו ונחלקו בדבר:

בחזו"א (או"ח קכד לפ' אלו דברים ד"ה והא, דף רה:) כ': "והא דמרבינן לילות יש להסתפק אם צריך שלמים בין ביום ובין בלילה , או דיוצא באכילה פעם א' בין אם אכלן ביום ובין אם אכלן בלילה". וכ"כ החזו"א בסי' קכט אות י ד"ה ויש. [וע"ש בסו"ד שתמה על הא דהרמב"ם לא הזכיר דין שמחה בלילה.]

ואף דהוא מיידי בשלמים לכאורה פשוט דה"ה בזה"ז דמתקיים ביין ולהרמב"ם בבשר ויין – יש להסתפק כן. וכ"כ בשלמי תודה להגרב"צ פלמן (יו"ט סי' מא) שלהחזו"א נפק"מ בזה"ז לעניין יין. (וע' שבות יצחק (פסח פי"ד אות א ד"ה והנה) שדן לומר דלעניין יין בזה"ז מודה החזו"א דסגי בפ"א, אך כ' דזה אינו לד' התוס', וצ"ע).

וע' דרכי תשובה (פט, יט) שכ' נגד המנהג לאכול בליל שבועות מאכלי חלב בלבד משום שמבטלים שמחת יו"ט בלילה, מבואר דס"ל בודאות שלא יוצאים ביום. ((וכן נראה מד' אור לציון ח"ג פי"ח סי"א בביאורים ד"ה ועל כל פנים.)) [אמנם רבים נוהגים כן, וראיתי שכתבו שגם הסטייפלר נהג כן, מיהו יל"פ מנהגם שסברו כהב"י תקכט שבזה"ז א"צ בשר, או כהח"א קד שסגי בבשר או ביין].

ובשפ"א  סוכה מח. צידד לומר דסגי בפ"א או ביום או בלילה, ודייק כן מד' הרמב"ם שלא הזכיר חיוב שמחה בלילה. [ולפ"ז יש לדייק כן גם מל' הטור והשו"ע שסתמו בזה, וגם הפוסקים המאוחרים לא הזכירו חיוב לילה, וכן בח"א קד ובשו"ע הרב (תקכט) סתמו בזה]. וע"ע ב"הערות" להגרי"ש אלישיב שליט"א בסוכה מח. שצידד שא"צ אלא פ"א ביממה, וסיים צ"ע בכ"ז. [ובספר ירושלים במועדיה (להגר"א נבנצל) לחג שבועות בחלק השו"ת עמ' ר"ט (סעיף י והע' 107) כ' שהגרש"ז אויערבך סבר שסגי בפעם א' ביממה].

ולכאו' נראה דנחלקו בזה הראשונים, דע' בפסחים עא. ברש"י (ד"ה או אינו) שכ' (לפי ההו"א שליל יו"ט ראשון חייב בשמחה) "נלמד שהטעינו הכתוב לשחוט שלמים מערב יו"ט לשמחת לילי יו"ט", משמע שאינו קולא שיכול לקיים גם בלילה, דא"כ לא מתאים הל' "הטעינו" – דמשמע שחייבוהו לעשות כן, וא"כ יוצא שחיוב לילה היינו שחייב פ"א בלילה ופ"א ביום, ויוצא שגם למסקנא שהחיוב לילה היינו על ליל יו"ט אחרון יתפרש כן, וה"ה על שאר הלילות – כמבואר שם ברש"י ד"ה לרבות.

וכן יש לדקדק מל' התוס' שם (פסחים עא. ד"ה לרבות) שכ' "והו"א לא יהא מחוייב לזבוח [שלמי] שמחה ביום השביעי לצורך שמיני" – משמע שלמסקנא שנתרבה ליל ח' מחוייב לזבוח בשביעי – משמע שאינו קולא שיכול לקיים בלילה ג"כ אלא מחייבו לזבוח בז'.

ועוד יש להוכיח מד' הרשב"ם בפסחים קח: שכ' גבי דין ד' כוסות שכ' בגמ' שאם שתאן בבת אחת ידי יין יצא – מפ' רשב"ם "משום שמחת יו"ט כדתניא לק' ושמחת בחגך במה משמחו ביין". (וכן מבואר בתוס' שם ד"ה ידי). והנה השאג"א (סח) הוכיח מהסוגיא בפסחים עא. שגם לעניין ליל א' דפסח נאמר דליל א' נתמעט משמחה, (דהוכיחו ממש"כ גבי חגיגת י"ד, וזה בפסח מיירי), ועפ"ז כ' דכונת הרשב"ם לחיוב שמחה מדרבנן. ((ע"ש בהע' (בהוצאת מכון שער המשפט) שכ' לדחות ראיית השאג"א מהך סוגיא, ומ"מ לכאורה ליל א' דפסח דינו כליל א' דסוכות דע' יראים (רכז) שחיוב שמחה בפסח נלמד מסוכות. שוב התבוננתי דאינו כן דהא הלימוד של היראים הוא מדהוקשו כל המועדות זל"ז ובשבועות כ' סתם ושמחת (דברים טז,יא) ומשמע גם בלילה, והשתא בפסח יל"ע אם יילמד משבועות או מסוכות, (דבסוכות כ' "אך" למעט כמבואר בפסחים עא.) , ולכאו' בכגון דא אמרינן לחומרא מקשינן, ולפ"ז תלוי ג"כ בנידונינו דאם שמחה בלילה היינו שצריך ב"פ ביממה – החומרא היא לדמותו לשבועות, וא"ש ד' הרשב"ם, אך אם נימא דסגי בפ"א ביממה החומרא היינו לדמותו לסוכות, וא"כ יהי' מוכח מהרשב"ם גם אם לא נאמר דיש ראיה מפסחים עא. דליל א' דפסח נתמעט משמחה. אמנם יש לדחות דבכלל מצוות השמחה נכלל גם שלא להצטער ולהתאבל (כמבואר במו"ק יד:) וזה נוהג כל היום, ולענין דין זה ודאי אם נלמד משבועות יהיה זה חומרא, ולפ"ז צל"ע מה יחשב הקולא ומה החומרא. ולתוס' בחגיגה (ח. ד"ה ושמחת) שלומדים פסח משבועות, בודאי אין ראיה (לולא הוכחת השאג"א מפסחים עא.), דבשבועות משמע שהלילה בכלל המצוה, וכנ"ל. [ואיך שיהיה למה שנכתוב להלן בשם הגר"ח ודאי שאין ראיה.]))

והשתא אי נימא דהחיוב מדאו' דשמחה בלילה היינו חומרא שנוסף חיוב לשמוח פעם נוספת בלילה – א"ש לומר שרבנן תקנו חיוב כזה בליל א', דהיינו חומרא מדרבנן, אבל אם חיוב שמחה דלילה היינו קולא דיכול לקיים גם בלילה ואז א"צ ביום – א"כ לא יתכן שרבנן יקילו בליל א' שיכול לקיים השמחה בלילה ויפטרוהו משמחה ביום (דאינו גדר לדאו'), ולא מסתבר שרבנן חייבו ליל א' לחומרא באופן שונה מהדין דאו' של שאר לילות שהוא קולא.

אמנם יש לדחות ראי' זו ע"פ מש"כ החת"ס (פסחים עא.) והאבני נזר (תכג) וכ"כ בעמק ברכה (שמחת יו"ט א) בשם הגר"ח (וכן הובא בסטנסיל סט, וכ"כ החזו"א או"ח קכד, וראיתי כן גם בשם מנחת ברוך עט) שלא נתמעט ליל יו"ט א' אלא משמחת שלמים ולא משאר מיני שמחה. ((ולפ"ז יישבו ד' הרי"ף שתמה עליו השאג"א הנ"ל. וע"ע מ"א תקמו ד, וע' שעה"צ תקמו טו בשם חמד משה שתמה על המ"א, והיינו משום דהחמד משה ס"ל כהשאג"א, ובדעת המ"א צ"ל דס"ל כהגר"ח).)) ולפ"ז יש לפרש בד' הרשב"ם דכוונתו שיוצא ידי שמחה מדאו', ואז לא יצטרך לשתות למחרת. ומ"מ לד' השאג"א מוכח כן ברשב"ם.

ומאידך נראה לכאורה להוכיח מד' בעה"מ (בפסחים יח: מד' הריף פ' אלו דברים) שכ' "ויש תעניות שאדם מסיח דעתו מאכילה מחמת עסקיו בדברים אחרים וכו' והיא מותרת וכו' בחולו של מועד", וצ"ע איך יקיים מצות שמחה. ואולי צ"ל דמקיים בלילה, וא"כ נמצא שסגי בפ"א ביממה. אמנם יש לדחות ע"פ ד' הר"ן (סוכה כא. מד' הרי"ף) שכ' שאכילת בשר שלמים הוי מצוה מן המובחר בעלמא, ולכאורה לפ"ז ה"ה ביין בזה"ז. ולפ"ז י"ל דגם ד' בעה"מ כן וסובר שיכול לקיים מצות שמחה במה שמשמחו אף שאינו אכילה ושתייה.

ואף שא"א להוכיח מד' בעה"מ – כנ"ל, מ"מ כבר כתבתי לעיל שהשפ"א (סוכה מח.) דייק מד' הרמב"ם שא"צ פ"א ביום ופ"א בלילה, וכתבתי שלפ"ז כן ד' הטור, וכן נראה מהח"א והשו"ע הרב. וכן נוהגים. (ומהאחרונים שהזכרתי לעיל נראה דלא ס"ל להנך ראיות שהבאתי).

ואם ננקוט שהדבר ספק – נראה דיש מקום להקל כיון שכ' התוס' במו"ק יד: שבזה"ז אינו אלא מדרבנן, ולהחולקים – כ' הר"ן והריטב"א בסוכה מב: דהוי מצוה מן המובחר בלבד, והמנח"ח כ' שכ"ד הרמב"ם והחינוך (והשאג"א סה פסק כהרמב"ם), ובפרט בשר שיש לצרף דעת הב"י שא"צ בשר כלל (וגם ד' הח"א קד שסגי בא' מהם). ומ"מ אם נבוא להקל מחמת זה יהי' נפק"מ, שנצטרך דבר א' של שמחה גם בלילה כיוון שלפי המתבאר בשאג"א סה ((להרמב"ם ושאר הראשונים, וכן הוא פוסק.)) מדאורייתא חייבים לשמוח באיזה דבר המשמח, ורק מה שדווקא בשר ויין – זה אינו מה"ת. [ואין לומר שבכל ארוחת ערב יוצא בזה, דאם אינו שונה משאר ארוחה דחול – נראה דאינו נחשב קיום של שמחת יו"ט, ועכ"פ אם לא יכוין – ודאי לא יצא דקי"ל (בסי' ס) מצוות צריכות כונה, ולא שייך סתמא לשמה כשאינו עדיף מארוחת חול.] ((יל"ע אם שייך כאן הנידון אם שייך 'מצוות צריכות כונה' במידי דאכילה, ע' ר"ן ר"ה ז: ד"ה לפיכך, וראב"ד בפסחים כה. מד' הרי"ף, ושו"ע תעה ד, ומ"ב סקל"ד. וע' שד"ח מערכת מ כלל סז.))