כתוב בפרשת כי תצא שאסור לערבב בין כלאים (פירות) ואסור ללבוש שעטנז(לערבב בין צמר ופשתים). האם אני לא שותף לעברה כשאני אוכל כלאים למרות שזה אסור מדאורייתא? ואם התירו לפי ההלכה – מה הסיבה להתר? ואיך יכול להיות ששעטנז אסור וכלאים מותר למרות ששניהם מצווה מדאוריתא?
תשובה
התורה אסרה להרכיב אילנות, אבל התורה לא אסרה לאכול את הפירות שגדלים מהם, וכפי שמבואר ברמב"ם הלכות כלאים פרק א' הלכה ז' ובשולחן ערוך יורה דעה סימן רצ"ה ומקור הדברים מבואר בגמרא בחולין [קטו].
תודה על התגובה אבל זה לא נשמע הגיוני שלי מותר להנות מדבר עברה שמישהו אחר עשה, אם מישהו עבר על התורה והרכיב אילנות ואז מביא לי לאכול מהם, זה מותר?
זה כמו שמישהו יגנוב וייתן לי להנות מהכסף – הרי לא אני גנבתי
שלום רב! אנחנו לא יכולים על פי ההגיון שלנו לאסור דברים שהתורה התירה. התורה היא זו שקובעת מה הגיוני לאסור, ומה לא.
על פי הרמב"ם מהות איסור כלאיים הינה ערבוב של כוחות כגון ירק בפרי, צמר מן החי עם פשתים מן הצומח, וכן כלאי שני מיני חיות. ולפיכך האיסור הוא בערבוב אך לא בתוצאה.
ומכאן מובן גם למה שעטנז אסור להשתמש לאחר הערבוב, משום שהצמר עדיין עומד בפני עצמו והפשתים עומדים לעצמם מה שאין כן פרי או בהמה שנוצרו בכלאיים שפנים חדשות באו לכאן.
השאר תגובה