שאלה:
"לא היו ישראל ראויים לאותו מעשה אלא שאם חטאו ציבור יאמר להם לכו אצל ציבור". אבל הרי אלמלא חטאו לא היה ליצה"ר שליטה עליהם! ולא היה מצב של אם חטאו ציבור!
למעשה, מי חטא? יש בזה סתירות רבות. מצד אחד יש את המשל שמתוך קלקול השפחות יצא שם רע על הארוסה מצד שני היו כשלושת אלפי איש שנפלו מהעם. ובשלושה מיתות נדונו. ורק שבט לוי נמצא נאמן.
מה הפירוש שמתוך שאמר לו בשעת הכעס לך רד אמר לו בשעת הרצון קום עלה מזה. איזה שעת רצון זה היה? "כי לא אעלה בקרבך" "הורד עדים מעליך" ומשה יקח את האהל". הלזה יקרה "עת רצון"?
תשובה:
שלום וברכה
אין ספק שאין מצב שיהודי חי ללא בחירה, תמיד בידו לבחור בטוב אבל גם ברע, שאל"כ אין תכלית לחייו. כוונת מאמר זה מתפרשת לשני פנים: האחד, כמו שכתב האלשיך, שיצר הפיתוי עובד בדרך כלל בצורה של עבירה גוררת עבירה, וכאן שלא היתה עבירה שקדמה לה כי היו זכים וטהורים, היה פיתוי חיצוני להם כדי לנסותם וליתן בכך פתח לבעלי תשובה. אבל לאחר שפותו עדיין לא נשללה מהם הבחירה, והם בחרו בחטא ועל כך נענשו. גם שאר הציטוטים שהזכרת הם ביחס למי גרם ומי פיתה, מי חטא? רק שבט לוי היו נקיים לגמרי מן החטא. המהר"ם בעבודה זרה ה א כותב בכלל אחרת, שדברי המדרש אמורים ביחס לשאלה מדוע פירסם הכתוב את חטאם, ולא ביחס לעצם החטא.
בשעת רצון הכוונה שבעשה שהתרצה לו.
