שאלה:
פסק הרמב”ם להלכה בהלכות איסורי ביאה פרק כא הלכה ב’ בזה”ל: ואפילו לשמוע קול הערוה או לראות שערה אסור. וכן פסק השולחן ערוך באבן העזר סימן כ”א סעיף א’ בזה”ל: ואסור לשמוע קול ערוה או לראות שערה.
אשמח אם תעשו לי סדר,
בתשובה מהמסד ועד לטפחות.
לגבי מה שהתירו פאות לנשים.
האם ההיתר הוא על כל סוג פאה,
או שיש גדרים על פאות שמותר, ויש פאות שאסור?
אשמח גם להבין,
אם הפוסקים שמביאים כתנא דמסייע, הגדירו בתוך ההיתר גם את צדדי ההיתר, והאם יכול להיות שפשוט מגבבים פוסקים שהתירו א', ומסתמכים עליהם להתיר בכלל ב' ?
דהיינו , פוסקים שהתירו, סתם כדוגמא, לשים את פאות הסקוץ' המכוערות הללו, ומזה כאילו לומדים על הפאות השופעות, שיותר מייפות את האישה משיער רגיל,
שלכאורה מה הסברא וההיגיון,
שאשה , שיער באישה ערווה וכו', תכסה את שיערה, בשיער של אישה אחרת, שהרבה יותר יפה מהשיער שלה…
וממש מושך את העין.
ומה גם שעושים כן להדיא למשוך את העין,
ולא כדי לכסות השיער…
אלא כדי למשוך העין.
וזאת המציאות אצל חלק מהנשים.
תשובה:
שלום וברכה
למעשה כבר התכתבנו על הדברים ארוכות במייל הפרטי, אנסה לסכם כאן בקצרה:
כאשר אנחנו מדברים על הנושא של פאה נכרית, אחת הבעיות הגדולות בשיח, הוא שאנשים מערבבים את סוגי החששות, או טעמי האוסרים, וכך נוצר מצב שמועתקות רשימות של פוסקים לכאן ולכאן בלי סדר ובלי אפשרות לקיים דיון הלכתי על הנושא. כך שלמנות כאן את השיטות השונות אינני רואה ענין, אם אני מבין נכון זו גם לא שאלתך, אלא אנסה לסדר את הנושאים ואת הגישה הנכונה ביחס אליהם.
הנושאים שנדונו בפוסקים לאיסור הם כדלהלן:
1. עוברת על דת יהודית.
2. מראית העין, שנראית כמי שאין ראשה מכוסה.
3. שיער עבודה זרה.
4. צניעות.
כל אחד מהנושאים הללו יש לו גדרים הלכתיים שונים! העשויים להוביל למסקנות שונות, ולכן חשוב ככל שמצטטים פוסק כזה או אחר, לעיין היטב בנימוקיו ורק כך לבחון את המקרה שלפנינו האם הוא תואם את הנושא המדובר.
ומכאן לבירור ההלכה בתמצית:
1. בנושא של דת יהודית בשונה מדת משה [למשל, אשה שאינה מכסה ראשה זה איסור גמור של דת משה, אשה שמכסה ראשה באופן שאינו מקובל בין נשות היראים זה נושא של דת יהודית] הכל תלוי במנהג הנשים יראות שמים. וכאן באמת יכול להווצר מצב שנראה כביכול תמוה כאשר מתבוננים בזה בשטחיות, יכול להיות לבוש מסויים שפוסקים קדמונים יכתבו שהוא נוגד לדת יהודית ויש איסור גמור מדרבנן ללובשו, והיום זה יהיה היתר גמור כי כך המנהג, או פוסקים אחרים יכתבו שהוא מותר וזו לא תהיה מחלוקת. למשל, בביאור הלכה כותב שאשה שאינה שמה רדיד על ראשה היא עוברת על דת יהודית, כלומר, אשה שהולכת במטפחת צנועה ומלאה רק לא שמה על המטפחת עוד רדיד ארוך, היא עוברת על דת יהודית. אין איש שיאמר שכך הוא גם היום, ומדוע? כי השתנה המנהג.
מכאן הקביעה המקובלת אצל פוסקי הלכה רבים, שכיון שהיום מקובל ללכת בפאה נכרית גם בקרב נשים יראות שמים, זה לא נוגד את דת יהודית. כבר נדון איזו פאה בדיוק, זה עוד לא הנושא כאן! זה קשור לנושא מס' 4. אבל כל ציטוט של פוסק קדמון שאומר שהפאה נוגדת דת יהודית, יודה היום שאין בכך איסור זה.
2. פוסקים רבים כתבו לאסור פאה נכרית משום מראית העין, הלכה זו ודאי אינה שייכת היום, הואיל וזה מקובל וניכר וניתן לזהות בנקל מה היא פאה נכרית, או עכ"פ לתלות שהיא הולכת עם פאה. וכמו שכתב מרן רבי עובדיה יוסף זצ"ל לגבי גילוח במכונת גילוח שבזמנינו אין בזה מראית העין מטעם זה.
3. הנושא של עבודה זרה הוא נושא רחב, יש שמחמת כן מחפשים פאות עם הכשר הבא לוודא שהשיער אינו מהודו, ויש שסמכו על כך שלפי הבירור כל אין כוונת האנשים בטירופטי לעבודה זרה אלא להסרת זוהמה, זה נושא רחב, ומטופל אצל כל אחד לפי הוראת רבו.
4. בנוגע לצניעות, חשוב דבר ראשון למקד את הדיון! לענין זה אין הבדל בין פאה לכל בגד אחר! כלומר בכל בגד שאשה לובשת חייבת להיות לנגד עיניה השאלה האם הבגד הזה צנוע או שהוא מושך את העין וכדומה.
קשה לתת בנושא זה גדרים ברורים, הגדר העיקרי המרכזי הוא שמה שעדין וסולידי ומכסה היטב את הגוף באופן שאינו מבליט איברים וכדומה הוא צנוע. כך גם פאה, מה שמקובל אצל נשות האברכים, הן פאות עדינות לא ארוכות מידי ולא מתולתלות מאוד ומבריקות וכו', אלא עדינות.
זה שהפאה יפה, ואולי יותר יפה משיער, זה לא רלוונטי לנושא! מותר ללבוש בגד יפה ובלבד שהוא צנוע ועדין.
חשוב לדעת, שהחיוב של כיסוי ראש הוא חד משמעי לא כדי לכער את האשה! אלא עצם ההסתרה והכיסוי של הגוף משמש את מטרת הצניעות וכך גם בכיסוי ראש. עכשיו, עם איזו פאה הולכים? שוב, אין בזה כללים חד משמעיים זה מסור ללב, ותוכל לראות שאכן יש נשים עם פאות יותר עדינות ויש פחות, אבל יש איזו שהיא מקובלות שידועה לנשים שהיא מותרת ונחשבת עדינה.
האמירה שלך שאשה לובשת פאה כדי למשוך את העין נובעת מחוסר היכרות מוחלט עם ציבור הנשים החרדיות, הן ממש לא שם, אשה רוצה להראות יפה, זה טבעי, זה צורך נפשי נשי מקובל נכון ובריא, רק צריך לנתב אותו נכון לפי גבולות ההלכה.
הגמרא במסכת מועד קטן דנה לגבי איפור בחול המועד אם יש בזה עשיית מלאכה, והגמרא אומרת שזה צרכי הגוף ומותר, שואלת הגמרא אפילו אשה מבוגרת? עונה הגמרא כן! גם אשה על פתח קברה, נוסח הגמרא… זקוקה כחלק מצרכי גופה ממש להתאפר. זה בסדר רק צריך לעשות זאת נכון על פי הלכה. זה לא נעשה למשוך עין. אתה פשוט מסתכל על זה במשקפיים לא נכונות.
ברכה והצלחה
הרב המשיב ענה תשובה נפלאה, אך עדיין יש מספר נקודות בדבריו של השואל שמצריכות הבהרה נוספת.
ראשית יש להדגיש כי אין שום קשר בין הרמב"ם שהוזכר בתחילת דבריו של השואל, שאסור לראות שיער הערוה, לבין עצם גילויו. שהרי גם על בגדי צבעונין אמרו בגמ' שאסור להסתכל בהם כי מביאים לידי הרהור (והוא הטעם שאסרו חכמים הסתכלות בשיער ובקול), ומאידך גיסא אין שום איסור לנשים לצאת בהם.
והאיסור מפורש בגמ' (עבודה זרה כ:) "ונשמרת מכל דבר רע – שלא יסתכל אדם באשה נאה ואפילו פנויה, באשת איש ואפי' מכוערת, ולא בבגדי צבע של אשה… א"ר יהודה אמר שמואל: אפילו שטוחין על גבי כותל". וכתב רש"י, "לא בבגדי צבע של אשה – שזוכר את האשה כמו שהיא מלובשת בהן שמייפין אותה ומהרהר אחריה" (וראה עוד ביבמות (דף עו.) "אמר אביי: מעברינן קמיה בגדי צבעונין", ופרש"י: "בגדי צבעונים של אשה, והוא מהרהר באשה ונקרי").
ולמרות שזה גורם הרהורים ומייפה את האשה, וגם האשה לובשת זאת בכוונה שיסתכלו בה הגברים (כדכתב רש"י בפרשת ויחי על הפסוק "ובדם ענבים סותה": "וצבעונין הוא לשון סותה שהאשה לובשתן ומסיתה בהן את הזכר ליתן עיניו בה"), לא אסרו לאשה ללבוש בגדי צבע, וזה היה מנהג כל הנשים בזמן חז"ל, כדאיתא בספרי (דברים כ"ב): "לא יהיה כלי גבר על אשה… שלא תלבש אשה כלים לבנים, ואיש לא יתכסה בגדי צבעונים". ומוכח שהיו הנשים רגילות בזמנם לצאת בבגדי צבעונים בלבד, עד כדי כך שהיה אסור להם לצאת בבגדים לבנים.
ובגמ' כתובות (דף ע"א) מובא שאם נדרה לא ללבוש בגדי צבעונין מפר משום עינוי נפש, ופירש רש"י: "גנאי ובזיון הוא לה ומתגנה עליו". ובמדרש רבה רות (פרשה ג), "נכנסה רות עם נעמי, והיתה זו יוצאה וזו נכנסת, ותהום כל העיר עליהן… לשעבר היתה מתכסה בבגדי צבעונין ומילתין שלה, ועכשיו היא מתכסה בסמרטוטין". וכן הביא הבית יוסף (או"ח סי' תקכ"ט): "ובפרק ערבי פסחים (קט.) תנו רבנן, חייב אדם לשמח בניו ובני ביתו ברגל… ר' יהודה אומר אנשים בראוי להם ונשים בראוי להן, אנשים בראוי להם, ביין. ונשים בראוי להן, תני רב יוסף בבבל בבגדי צבעונין". ופסק בשו"ע (אה"ע הלכות כתובות סי' ע"ג): "ומחייבין אותו ליתן לה תכשיטיה, כגון בגדי צבעונין להקיף על ראשה ופדחתה". וחובת הגבר הוא שלא להסתכל בבגדים אלו ובנשים המלובשות בהם.
ולא אסרו הפוסקים אלא בגדים חריגים ובולטים, ואפי' בגד אדום יש שהתירו בימינו לאחר שפשט המנהג (ראה דרכי תשובה יו"ד סי' קע"ח ס"ק ט"ז, ובשם ר' יצחק אלחנן, ובספר "אורחות רבינו הקהילות יעקב" חלק ד' עמ' ע"ד, ובספר "ועלהו לא יבול" תשובות הגרש"ז חלק ג', ועוד).
והוא הדין גם לפאות, כי זהו כלל בהלכות צניעות, שאסורה האשה ללבוש בגד חריג ובולט, וכך הגדיר הגר"מ שטרנבוך, ראב"ד העדה החרדית, בספרו דת והלכה סימן א': "וקשה לתאר או לפרש כללים באיזה אופן הוה פריצות או לא, והעיקר שלא לעורר תימהון… אי אפשר לקבוע בזה שום כללים, אלא דבר אחד יש לזכור תמיד, שבצניעות פשוטו כמשמעו שלא תתבלט בתיקון שערותיה שיסתכלו עליה דוקא".
וכן היא דעת הגר"ח קניבסקי זצ"ל שהביא הרב יעקב צבי בוצ'קובסקי בספר "בנות מלכים" בשם הגרא"ח שצ'יגל שליט"א מח"ס "דולה ומשקה", שאמר לו הגר"ח קניבסקי ש"לגדרי הצניעות בפאה נכרית אין גדר ברור בהלכה, והוא משתנה לפי המציאות".
וכן היא דעת הגרש"ז אויערבאך בספר "ועלהו לא יבול" (תשובות הגרש"ז, חלק ג' עמ' ע'): "התפרסמו גדרי צניעות בפאות נכריות של נשים, שהתייחסו לצבע הפאות, לאורכן, לצורתן וכו'. גם שמו של הרב הוזכר ביחס לגדרים אלו. שאלתי את הרב ביחס לגדרים השונים שהתפרסמו: האם זה נכון שאסור שפאות נכריות תהיינה בצבע כזה וכזה? וענה… אני לא יודע לומר לך גדרים בענין פאות נכריות של נשים, אך הכלל הוא שמה שבנות ישראל הכשרות נוהגות – זה בסדר".
וברור ופשוט שאין בהלכה איסור על האשה להתייפות, גם אם היא אשת איש וגם אם זה ברשות הרבים, וזה מובא בגמרות מפורשות (ראה למשל תענית כ"ג באשת אבא חלקיה), וכן הביא בספר "טהרת משה" עמ' קצ"א בשם מהרי"ק: "פאה נכרית קדושה ומקודשת, והלוואי וכל בנות ישראל ינהגו בה. כי אין שום הלכה אצלנו שיש לקחת את האישה לדקורטור [מעצב] כדי שיבחר ויתאים לה את הלבוש המכער אותה דוקא, אלא מותרת להתנאות בפאה נכרית".
ועוד שם, "שאלה: מדוע כת"ר מתיר ללכת בפאה, מדוע אין כאן חשש לדברי הרמב"ן "נבל ברשות התורה", כי הרי מטרת הכיסוי משום צניעות – ששערות האשה לא יראו כי הם מושכות את יצר לב האדם, ולכאורה רוח ההלכה אין כאן". תשובה: "מותר גמור לילך עם פאה נכרית, ומשנה שלמה "יוצאה האשה… בין משלה בין משל חברתה בין משל בהמה". ועיין פירוש הרמב"ם שם. ומעולם לא מצאתי אני שחייב אדם לקחת אשתו לדקורטור כדי לבחור לה בגדים המכערים אותה. וכת"ר דריש טעמיה דקרא לפי דעתו, ולית לן בה".
בדברי מהרי"ק האחרונים יש הרבה מה להרחיב, בטעות הנפוצה שכביכול כיסוי ראש הוא משום צניעות, אבל בתורה אין רמז לזה כלל, ומהיכי תיתי לדרוש טעמא דקרא, ובפרט שבגמ' עירובין מפורש שהוא משום קללת חוה, ואין בו הגיון (גם אין שום הגיון לחלק בין נשואה לרווקה, אם היה זה פריצות בעצם).
שנית, יש טעות בסיסית בדברי הקורא. אף אחד מהפוסקים לא התיר "פאות סקוטש מכוערות". לא מיבעיא הפאות שלפני מאות שנים, שזה מפורש בדברי הפוסקים שהיו עשויות משיער טבעי ונראות כשיער ממש, ואצטט לדוגמא ממהר"י קצנלנבוגן לפני 500 שנה: "למראה עין יראה כאילו הוא שיער שלהם".
ור' שמואל קלוגר (שנות חיים תשובה שט"ז) כתב לפני 250 שנה: "אף ההולכות בפאה נכרית מה מהני זה, הרי הרואה לא יידע ויסבור דשלה הוא". ובספרו קנאת סופרים (תשובה ע"ב): "דהרי אי אפשר להכיר בלי הבחנה [=בלי להתבונן] אם הוא שיער שלה או של אחרת".
ובשו"ת חסד לאברהם (אה"ע סי' פ"ז) כתב לפני 200 שנה: "שנראה כאילו הולכות בשערות עצמן מגולות… שניהם דומין זה לזה ואין היכר כלל בין פאה נכרית לשערות עצמן".
ובספר ברכת שלמה (עמ' ח') כתב לפני 100 שנה (בשנת תרפ"ח): "התחילו עתה ללכת בפאות העשויין משערות קצרות תלויים באופן שאין ניכר כלל אם היא נשואה או פנויה, ונראה ממש כהולכת בגילוי שיער".
ועל זה גופא כתבו המתירים לחלוק ולהתיר, מטעם שאין לחוש למראית העין.
אבל גם לפני 3400 שנה, היו הפאות נראות כמו הפאות של היום…
לפני כמאה שנה גילו שני ארכיאולוגים מאיטליה מערת קבורה בכפר מצרי עתיק, ובו נקברו הזוג חה ומריט לפני 3400 שנה, בתקופת מתן תורה. הקבר השתמר בצורה מושלמת, בצורה נדירה ביותר, ונמצא שלם וחתום. כל חפציהם של בני הזוג הוצאו מהקבר והם מוצגים כעת במוזיאון המצרי בטורינו שבאיטליה.
בין החפצים הכוללים חמישים בדים, עשרים ושש חצאיות באורך הברך, ארבעה צעיפים ועוד, השתמרה גם הפאה של הגברת מריט, ולראשונה ניתן לראות בחוש כיצד נראתה פאה מלפני דורות רבים. המראה שלה הוא כמראה הפאות של ימינו הנראות כשיער טבעי, אך במקום שיער חלק הנהוג בזמננו, עשויה הפאה כולה קליעות של שיער המשתלשלות ויורדות.
תסרוקת זו היתה נהוגה בזמנם והמשיכה גם בזמן הגמ' כאשר השיער הקלוע היה נחשב ליפה ביותר, וכמובא בגמ' במסכת סוטה (דף ט.) "היא קלעה לו את שערה, לפיכך כהן סותר את שערה", וכמובא בתשובות הגאונים (שבת דף ס"ד): "פאה נכרית. שיער שמביאין מבחוץ ומקלעין אותו יפה יפה, ומניחין אותו בראשי כלות כל ימי חופתן".
על התגלית הארכיאולוגית הענקית יש ערך שלם בויקיפדיה האנגלית, ומתואר שם פרטים נוספים: הפאה היתה מונחת בתוך ארון עץ גדול בגובה 1.10 מטר, והיא עדיין זרחה מהשמנים המבושמים שנמרחו עליה, בדיקות מעבדה זיהו שמנים צמחיים מסויימים שמטרתם היא הענקת לחות לשיער כדי לשמור עליו במצב טוב.
מהיכי תיתי להמציא כביכול התירו רק "פאות סקוטש"?
בדקתי בספר אורחות רבינו המיקום לא נכון. נא לדייק
"אפי' בגד אדום יש שהתירו בימינו לאחר שפשט המנהג"(ראה דרכי תשובה יו"ד סי' קע"ח ס"ק ט"ז, ובשם ר' יצחק אלחנן, ובספר "אורחות רבינו הקהילות יעקב" חלק ד' עמ' ע"ד, ובספר "ועלהו לא יבול" תשובות הגרש"ז חלק ג', ועוד).
גם הדרכי תשובה לא נכון אין במיקום
למגיב הנחמד, כל המקורות שציינתי מדוייקים בתכלית הדיוק. וזמינים לצפיה באתר "היברובוקס" (חינם) ובאתר "אוצר החכמה המקוון" (חינם עד עמ' 150).
חפש ב"היברובוקס" את הספר דרכי תשובה חלק ה', שם כפי שציינתי ביורה דעה סימן קע"ח סעיף קטן ט"ז הביא תשובת רב אחד וגם תשובת הרב יצחק אלחנן ספקטור זצ"ל, "באיש אחד שעשה בגדי חתונה לבנו, והמה של משי אדום יקר מאוד, אם רשאי ללובשן מחמת דברי הרמ"א בזה שהם דברי המהרי"ק, וכתב, שבזמן הזה כיוון שאין דרך העכו"ם ללבוש כעת מלבושים אדומים דווקא, אין זה חוקות העכו"ם ומותר לישראל ללובשן".
לאחר מכן חפש באוצר החכמה המקוון את הספר "ארחות רבינו הקהילות יעקב", ושם בחלק ד' *במהדורה החדשה* עמ' ע"ד כפי שציינתי, מופיע הקטע הבא:
"הוי עובדא בתקופה שבתי שתחי' למדה בסמינר, קבלה סודר אדום, ולבשה אותו גם כשהלכה לסמינר, שם העירו לה על שלובשת מלבוש אדום. שאלתי את מו"ר (הסטייפלר) וסיפרתי לו. ענה לי מו"ר, בזמננו הנשים לובשות אדום, ומותר". והוסיף המחבר, "בתי שתחי' אומרת שאמרתי לה בשם מו"ר שאם כבר יש את הבגד מותר ללבוש, אבל לכתחילה לא לקנות". וביאר שם, "וזה שאמר מו"ר, בזמננו הנשים לובשות אדום, והיינו שצבע האדום רגיל בבגדים כמו שאר הצבעים ואינו מתייחד צבע האדום לפריצות כמו שהיה בזמניהם".
כנראה חיפשת במהדורה הישנה ולכן לא מצאת.
באוצר החכמה שבידי הישן הדרכי תשובה והאורחות רבינו לא נמצאו. אדרבה ראוי להתנצל על האשמה כלפיך ישראל מאיר. אם כבר התחלת מה כתוב בספר עלהו לא יבול שאינו תחת ידי
כך השיב הגרש"ז אויערבאך לנכדו, והובא בספר "ועלהו לא יבול" (תשובות הגרש"ז, חלק ג' עמ' ע' ואילך): "אפשר ללבוש שמלה מאוד יפה, להיפך – כבודה בת מלך. שמלה שכולה אדומה אולי לא ראוי, יש דבר כזה בשו"ע (יו"ד סי' קע"ח סעיף א'), אבל מה שכתוב שם לא נוגע לימינו, שם האיסור הוא בגלל החיוב לשנות ממנהג הגויים. אין צורך להיות ראשונים בכל דבר ולהתלבש ע"פ המודה הכי מודרנית. אי אפשר לאסור בגד "רועש" אם נשים כשרות נוהגות ללבשו, אבל בגד ש"מאוד רועש" מסתבר שאסור. אמנם כאשר זה נהפך למצוי שנשים לובשות בגד כזה, נאמר על זה שראשונים קלקלו לעצמם ותקנו לאחרים".
יפה, תודה ישראל . מה דעת רבני האתר לגבי הסתמכות על הספר ועלהו לא יובל
אין כאן הסתמכות, יש רצף של מראי מקומות שונים מכל הגוונים.
השאר תגובה