לתרומות לחץ כאן

קריעת נייר טואלט בשבת / בל תשקצו / כבוד הבריות

שאלה:

שלום וברכה
אם בשבת אני צריך להתפנות, אבל לא מוצא נייר טולאט חתוך, מה עדיף –
1. ללכת לבית שימוש מרוחק כמה דקות הליכה, למרות שיש איסור בל תשקצו עד שאגיע (אולי זה דאוריתא?), או 2. לחתוך בשינוי בשירותים הצמודים, שזה איסור דרבנן?
תודה רבה

תשובה:

בדרך כלל אין איסור בל תשקצו, שזה רק במי שלא יכול להעמיד עצמו עד פרסה.

אבל גם באופן שיש בל תשקצו, אינני חושב שאתה צודק בהגדרה, שכן את איסור בל תשקצו אתה יכול לפטור בנקל, ללכת לשירותים הקרוב, הבעיה היא מה עושים אחר כך, שהרי זה לא כבוד הבריות לצאת משם מלוכלך, ממילא השאלה אינה בל תשקצו כנגד איסור קורע, אלא כבוד הבריות כנגד איסור קורע [ושוב רק במקרה שלא ניתן להמתין ואכן איסור בל תשקצו מחייב ללכת מיד].

בענין זה כלל הדברים הוא כך:

כשאדם נמצא בביתו אינו רשאי לחתוך אפילו אין לו נייר, כיון שפשע בכך שלא הכין קודם, ראה משנה ברורה סי' שיב ס"ק ב, לכן דין כבוד הבריות נאמר רק באופן שלא פשע כלל,  ופשוט נקלע לשם בשבת, וראה בס' פסקי תשובות סי' שיב אות ג שהביא סדר שלם של פעולות שעדיפות על קריעת הנייר, אם אפשר במים בלבד עדיף, ואם אפשר על ידי גוי, או לא לתלוש אלא יתלש בעצמו על ידי הורדת המים ועוד. ורק אם אין ברירה יקרע ממש בעצמו.

מקורות:

לענין אדם המוצא בשבת שטליתו פסולה [וממילא אינו רשאי להלך עמה משום טלטול חוטי הציצית] כתב השו"ע (סי' יג סעי' ג): "אם נודע לו בשבת כשהוא בכרמלית [שאינו אסור לטלטל בה אלא מדרבנן בעלמא] שהטלית שעליו פסול, לא יסירנו מעליו עד שיגיע לביתו, דגדול כבוד הבריות". אולם במג"א (שם ס"ק ח) מסייג את הדברים ומוסיף, דדין זה אינו אמור אלא באופן שהוא אנוס בדבר, אבל אם היה יודע מאתמול שהטלית פסולה, חייב לפושטה מיד, משום דהוי ליה לתיקוני מאתמול. ויעוי"ש שייסד דבריו אהא דשנינו בשבת (פא ע"ב): "רבי אליעזר אומר, נוטל אדם קיסם משלפניו לחצות בו שיניו, וחכמים אומרים, לא יטול אלא מן האבוס של בהמה". ומפרשינן התם לדעתייהו דרבנן, דאף שהלכה פסוקה היא בכל מקום דכבוד הבריות דוחה כל איסורים דמדרבנן, הכא שאני, שכן דרכו של אדם שיש לו מקום קבוע לסעודתו, וידע מאתמול שיהא צריך לקיסם במקום זה ופשע ולא הכינו, ולכך אין להתיר לו לעשות כן בשבת. משא"כ לענין אבנים מקורזלות לבית הכסא, שהואיל ואין אדם קובע לו מקום לעשיית צרכיו ולא ידע שיהא צריך להם, מותר לטלטלם בשבת אף שלא הכינם מאתמול[1], וכ"פ שו"ע (או"ח סי' שכב סעי' ד) עיי"ש.

שיטת החכמת שלמה בזה

אכן, בהגהות חכמת שלמה לשו"ע (שם סי' יג) נקט שאין כל חילוק בדבר, ואף שפשיעתו גרמה לו ומשום דהו"ל לתקוני מאתמול, רשאי הוא להמנע מקיום המצוה משום כבודו.

ויעויי"ש שהביא ראיה לדבריו, מסוגית הגמ' בברכות [הובאה בריש הדברים] גבי דינו של רב דהמוצא כלאים בבגדו יפשטנו מעליו אפילו בשוק, דהקשו בגמ' מהא דאמר מר גדול כבוד הבריות שדוחה איסורי תורה וכדלעיל, ולכאורה צ"ב מאי קושיא, הא שאני מוצא כלאים בבגדו שבפשיעתו בא לו הדבר, שהיה לו לעיין בבגדיו קודם לבישתם לידע אם יש בהם כלאים.

ומדלא משני הכי ש"מ שאין כל חילוק בדבר, ואף שבפשיעתו בא לו אינו צריך לבזות עצמו בכדי להמנע מאיסור זה.

ראיה נוספת הביא לדבריו, מסוגית הגמ' בערובין (מא ע"ב), דא"ר נחמן, "יצא (חוץ לתחום) לדעת – אין לו אלא ד' אמות". והקשו בגמ', מה חידוש יש בדבריו, הרי הלכה פסוקה היא שאפי' הוציאוהו נכרים בעל כרחו נמי אין לו אלא ד' אמות לכל רוח, וכ"ש בזה שיצא בפשיעתו.

ולכאורה, היה מקום ליישב הקושיא בפשיטות, דנפק"מ באופן שנצרך לנקביו וכדו', דזה שהוציאוהו נכרים בעל כרחו רשאי לילך לצורך זה אף חוץ לד' אמותיו משום כבוד הבריות, ואילו זה שפשע ויצא מדעתו אסור לצאת מד' אמותיו אף בכהאי גוונא. ומדלא משני הכי ש"מ שאין כל חילוק בדבר [וכן פסק מג"א סי' תו ס"ק ב, ועי' מש"כ הר"י לוניל על סוגית הגמ' בעירובין שם].

חילוק בזה בין פשיעה גמורה לשכחה בעלמא

אמנם, כל עיקרה של הלכה זו צ"ב, שהרי בגמרא מבואר, שאסור לקטום קיסם בשבת לחצוץ בו שיניו משום דפשיעתו גרמה לו וכדלעיל, ואילו מסוגית הגמ' בברכות ועירובין מוכח שאין חילוק בדבר וכדכתב בחכמת שלמה, ונראים הדברים סותרים זה לזה.

ונראה, דקיסם שאני שהוא חלק מצרכי הסעודה, וכיון שאדם קובע מקום לסעודתו ידע מאתמול שיזדקק לכך ופשיעה גמורה היא מה שלא הכינו מערב שבת, משא"כ לענין סוגית הגמ' בעירובין, דאף שפשע בכך שיצא חוץ לתחום, מכל מקום לא ידע מאתמול שיהא צריך לנקביו בשעה זו דוקא, ולא נחשב הדבר פשיעה לענין זה כלל.

כמו כן לענין המוצא כלאים בבגדו, דאף שהיה מוטל עליו לבדוק בגדו מבעוד יום קודם שילבשנו, מכל מקום אין זו פשיעה גמורה אלא שכחה בעלמא, ולכך דקדק המג"א וכתב שאם היה יודע בבגדו שיש בו כלאים ולבשו דמחוייב לפושטו מעליו, משום שהיא פשיעה גמורה, אולם, אם לא ידע מן הכלאים ומצאו בשוק, רשאי הוא להקל בכך משום כבודו.

[1] ולפי זה, אם קבע לו מקום לעשיית צרכיו, אסור הוא בכך, וראה תוס' סוכה (לא ע"ב) ומג"א (סי' שיב ס"ק א).

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

שאלות שנצפות עכשיו:

מאמרים אחרונים

מדריכים הלכתיים

הכנו עבורכם
דבר תורה לשבת!

מחפשים כל שבוע איזה דבר תורה להגיד בשבת?

מעכשיו תקבלו כל שבוע דבר תורה ואת כל השאלות הכי מעניינות אליכם למייל