שאלה:
שלום,
יצאתי עם מישהו 3 חודשים, יש לציין ששמרנו נגיעה.
בתחילת הקשר הפגישות היו ענייניות והיה נראה שזה הולך לכיוון טוב, לאחר מכן היה קשה לי קצת להיפתח בהתחלה.
לאחר מכן הקשר הלך למקום טוב ופשוט יצאנו עוד פגישות יותר בשביל ליהנות ..הבחור הכיר את המשפחה שלי ואני את שלו..
הבחור טוען שבפגישות האחרונות לאחר זמן מסויים בפגישה עצמה כייף אבל שחוזרים הביתה מהפגישה הרוח יורדת, ולא מרגישים אותו הדבר,
זאת אומרת שיורד הרגש, והבחור טוען שאין תקשורת בינינו,שאני לא משתפת יותר מדי ואין בינינו נושא שיחה שהוא עמוק …
ובגלל זה נפרד ממני.
מרגישה פספוס, כי אני חושבת שכן הייתה תקשורת בינינו..
אך מבחינתו תקשורת זה לספר הכל כולל-מה אני עוברת בבית.
לא תמיד יש לי יותר מדי מה לספר על אותו היום, כי בסך הכל היום שלי לא מלא בעשייה(סטודנטית).
מרגיש לי שהוא היה פזיז לסיים את הקשר ומפחדת שפספסתי את הזיווג.
אשמח לתגובה מה הרב מציע ?ומהי תקשורת שאמורה להיות בקשר
תשובה:
שלום וברכה
האמת היא שאני לא באמת יודע מה היה ביניכם ולא יכול לייעץ ממש. רק בגדול ממה שמשתקף משאלתך.
כל הנושא של פגישות שידוכים, ואפילו התקופה שלאחר מכן, עד לחתונה, יש בו קושי גדול.
מצד אחד, הפגישות נמשכות שעות ארוכות מאוד כל פעם, והן אינן תכליתיות – לא חיים כרגע יחד ברובד הפשוט של עניני המעשה וצרכי החיים, אלא מבלים יחד או מתפלספים, וכמה ניתן לחדש בכל זה… וכך נוצר איזה שהוא מצב מעגלי שנתקל בקיר אטום, מרגישים מיצוי והדברים לא מתקדמים.
לכן, האמת שהדבר הנכון הוא לעשות לזה גבולות. התפיסה כביכול ככל שנפגש יותר נתקרב יותר וכו', היא שגויה, היכולת להתקרב לפני חתונה באופן של חיים יהודיים, מוגבל. הדבר הנכון באמת הוא להפגש כדי להכיר, וכדי לראות אם יש כימיה ובסיס טוב לקשר, ואז מתארסים ושוב יש יותר קשר, אבל גם בתקופה זו יש לעשות גבול, בני זוג שנפגשים יומיומי, מרגישים תקיעות ומיצוי וזה הורס קשר באופן חד משמעי, מתחילים לדבר שטויות או לחזור ולמחזר דברים וזה משעמם, הפגישות צריכות להיות יותר מוגבלות וטובות. ולאחר החתונה בעזרת ה' חיים יחד וזה כבר אופי אחר של קשר.
ברכה והצלחה ולהאמין שהכל משמים ובעזרת ה' כל הטוב יבוא.
