שאלה:
יש לי שאלה בהבנת דברי הגמרא בשבת ה.
הגמרא מסבירה את דברי רבי למה בזורק מרה״ר לרה״ר דרך רשות היחיד יהיה חייב כי קלוטה כמי שהונחה דמי.והגמרא אומרת שרבי יגיד את הסברא הזאת רק ברשות היחיד כיון שביתא כמאן דמליא דמיא.רש״י על המקום מסביר שכל דבר סתום מכל הצדדים אין אווירו חשוב אוויר ורואים את הבית כאילו מלא חפצים עד גגו הילכך כמונח דמי.
מה שלא ברור לי זה איך זה נחשב מונח בבית.להבין שיש הבדל בין אוויר של חצר פתוחה לבית סגור אני יכול להבין- .מכאן ועד לראות את הבית כמלא חפצים עד גגו ולכן זה כמונח בבית לא מצליח לקלוט.א. למה שנראה את הבית כאילו מלא חפצים? ב. למה שנחשיב את הדבר שנזרק כמונח? בגלל החפצים?
אשמח לתשובה
תשובה:
כוונת הדברים היא, שכיון שהבית תחום מכל צדדיו, ניתן הרבה יותר לשייך את מה שבתוכו אליו עצמו, ולא נתייחס לזה סתם כאל דבר שחולף בו. וממילא גם האויר שבו אינו משהו שמחוץ לרשות אלא הוא כמו הרשות עצמה, שהרי הוא כולו משוייך לבית עצמו ואינו סתם מעליו כמו ברשות הרבים. ממילא אני לא מתייחס לזה כאויר סתם, אלא כדבר שהוא חלק מהבית, ואם כן חפץ שנמצא על האויר הזה, הוא בעצם כמו חפץ המונח על חפצים בבית.
