שימת לב לנעשה סביבנו

שאלה:

בס"ד

שלום הרב!
יש לי שאלה על הגמרא הבאה:
מעשה בתלמיד אחד מתלמידי ר' עקיבא שחלה. לא נכנסו חכמים לבקרו ונכנס ר' עקיבא לבקרו ובשביל שכיבדו וריבצו לפניו חיה א"ל רבי החייתני יצא ר' עקיבא ודרש כל מי שאין מבקר חולים כאילו שופך דמים. כי אתא רב דימי אמר: כל המבקר את החולה – גורם לו שיחיה, וכל שאינו מבקר את החולה – גורם לו שימות.
1. על איזו תקופה בדיוק מדובר? לפני חורבן בית המקדש השני, כמה?
2. איך חטאו תלמידיו של רבי עקיבא בדבר זה שלא הלכו לבקר את חבר שלהם? הרי מדובר על גדולי עולם?
3. מתי אמר רבי עקיבא ואהבת לרעך כמוך לפני שתלמידו מתו או אחרי שתלמידיו מתו?

תשובה:

שלום וברכה

אינני יודע להשיב בנוגע לכרונולוגיה של הדברים, אבל זה גם לא מאוד משנה, מה שחשוב זה מה שאנחנו יכולים לחת מוסר, שמאוד מאוד מצוי, גם בין אנשים טובים ומתחשבים וצדיקים, שלא תמיד שמים לב למה שנעשה מסביב. אם יש שכן קשיש בודד, ברחוב או בבית הכנסת, להזמין מפעם לפעם, להכנס לראות מה אפשר לעזור, אם הוא לא מגיע יום אחד לבית הכנסת, להתעניין מה קורה, כל כך הרבה חיים אפשר להציל, ל כך הרבה נשמות ניתן לשמח, כל זה לא בא מרוע חלילה, כולם אנשים טובים ומתחשבים, אבל החיים רצים וכל אחד יש לו את הטירדות והצרכים ותחומי האחריות ולא תמיד שמים לב לנעשה, וזה לפעמים כל כך מצער… זה מה שהגמרא באה ללמד אותנו.

אני תמיד אומר לילדים לפני טיול שנתי בבית הספר וכדומה, שימו לב, אולי יש ילד/ה שאף אחד לא קובע לשבת לידו? אולי יש ילדים שאף פעם לא טעמו את התחושה הזו שמישהו מתקשר כדי לקבוע לשבת יחד איתם? זה הרי שריטה בנפש! אז ילד לא חייב לשבת כל הטיול ליד מישהו שאין לו שיח איתו, אבל אולי רק בהלוך או רק בחזור? עלינו לפתח את הגישה הזו בעצמנו בילדינו בתלמידנו ובכלל.

שנעשה את הטוב והישר בעיני ה'.