שאלה:
שלום וברכה.
מה ההגדרה של חיוב במצוות של חולה דמנציה?
כמובן שמדובר במה שמכנים "על הרצף", כשהמצב הולך ומשתנה.
השאלה היא בין לגבי החיוב האישי ובין לגבי הוצאת אחרים ידי חובה.
לדוגמא: קריאה בתורה. או אף במגילת אסתר. הוצאה ידי חובה בקידוש (יתכן שדאורייתא לשומע, איש או אשה, ואכמ"ל)
כידוע, יכולות שונות מתפקדות באופן שונה. ובעל קורא ותיק יכול טכנית להמשיך ולקרוא למרות מצבו. וכמובן יכול לקדש.
עם זאת, האם אפשר להגדירו כמחוייב, כאשר כשלעצמו לא היה זוכר שהיום שבת, או פורים? אבל כרגע הוא יודע זאת…
גם הרמה המנטלית הכללית יורדת עם הזמן, ונעשה 'ילדותי' יותר לצערנו.
האם יש התאמה מחייבת בין רמת התביעה כלפיו לקיים מצוות, לבין ההגדרה של הקיום למעשה כקיום בעל ערך של מצוה?
בנוסף לכל זה, כמובן שמחוייבים בכבודו, הסביבה בכלל והילדים בפרט.
כמובן שאלו דוגמאות בלבד. מה הכללים?
בשורות טובות
תודה רבה
תשובה:
שלום וברכה
כפי שהיטבת להגדיר בשאלתך, אין תשובה אחת לחולה דמנציה אלצהיימר וכדומה, וזה מאוד תלוי במצבו של החולה ובזמנים המשתנים. ככל שאתה מזכיר לו שעכשיו שבת והוא נזכר ונמנע, אין דינו כשוטה, יש להזכיר לו וימנע. זה יותר סוג של אונס שניתן למנוע. ממילא בשעת עירות כזו ניתן גם לשמוע ממנו קידוש וכדומה. אבל אם גם כשמזכירים לו אינו נזכר ומבין, הוא כבר שוטה ופטור מן המצוות [אעפ"כ אסור לספות לו אסיור בידים וראה הפרטים בזה במשנה ברורה בסי' שמג, וראה עוד כאן].
בשורות טובות.
