ללמוד מוסר

שאלה:

שלום לכבוד הרב שליט"א

רצינו לקבל הסבר על ענין שלפעמים כל אדם יקרה בתוך חיים שיש אנשים שכנראה רוצים להיות יותר דתיים מכולם וההרגשה שבא מזה שזה לא בא מן מקום בריא ומשהו לא נראה בסדר.

ולכן שואלים מה הענין שיש אנשים שרוצים להיות יותר דתיים מכולם ולא מתנהגים כ"כ יפה עם הזולת, וההרגשה שיצא שכאילו הוא זילזל בשני או מרגישים שלו אחרים פחות ממנו או לא כלום. הדומה במה שקוראים בשפה אנגלית אליטיסטי שזה בא מן גאווה.

בקיצור איך יכול להיות מישהו שלומד תורה להיות גאווני ולהתיחס לאנשים אחרים ככולם פחות? הלא התורה עוזר והופך אנשים להיות ענווים?

הכוונה כאן למנוע תלמידים להיות כזה. המטרה להיות דוגמא שאפילו נכרי יאמר יהודי זה איש אמיתי.

תודה

תשובה:

זה קורה כשלא לומדים מוסר, יחד עם הלימוד צריך גם לעשות עבודת המידות. אבל נראה שבודאי גם אתה שם לב שבדרך כלל זה באמת פועל הפוך, והאנשים הישרים המוסריים והטובים ביותר הם ציבור בני התורה על כל רבדיו השונים, וזה דבר נפלא ביותר!

מקורות:

האמת שאין בכך צל צילו של ספק הדבר מפו' בחז"ל כמה חומרת עבירות שבן אדם לחברו. אני מביא כמה מקורות להראות כמה הדבר הוא בסיסי ופשוט אצל חכמים. ומי  שלומד תורה כראוי על מנת לקיים הרי שהוא יודע ומכיר זאת ובודאי שלא שייך שהוא פוגע באנשים ואינו מתייחס אליהם כראוי, שהרי זו חילול ה' ולהפך כשהבריות רואות אותו מתנהג כראוי יש בזה קידוש ה'.

משנה מסכת יומא פרק ח משנה ט: עבירות שבין אדם למקום יום הכפורים מכפר. עבירות שבין אדם לחבירו אין יום הכפורים מכפר עד שירצה חברו. את זו דרש רבי אלעזר בן עזריה: "מכל חטאתיכם לפני ה' תטהרו" (ויקרא טז ל)1 – עבירות שבין אדם למקום יום הכפורים מכפר, עבירות שבין אדם לחבירו אין יום הכפורים מכפר, עד שירצה את חברו. אמר רבי עקיבא: אשריכם ישראל לפני מי אתם מיטהרין, מי מטהר אתכם? אביכם שבשמים שנאמר: "וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם" (יחזקאל לו כה) ואומר: "מקוה ישראל" (ירמיה יד כח, יז יג) – מה מקוה מטהר את הטמאים, אף הקב"ה מטהר את ישראל.

מסכת יומא דף פו עמוד ב: אמר רב יהודה: רב רמי, כתיב: "אשרי נשוי פשע כסוי חטאה" (תהלים לב א) וכתיב: "מכסה פשעיו לא יצליח" (משלי כח יג)! לא קשיא: הא בחטא מפורסם, הא – בחטא שאינו מפורסם. רב זוטרא בר טוביה אמר רב נחמן: כאן – בעבירות שבין אדם לחברו, כאן – בעבירות שבין אדם למקום.

מסכת יומא דף פז עמוד א: עבירות שבין אדם למקום וכו'. רמי ליה רב יוסף בר חבו לרבי אבהו: עבירות שבין אדם לחבירו אין יום הכפורים מכפר? והא כתיב: "אִם יֶחֱטָא אִישׁ לְאִישׁ וּפִלְלוֹ אֱלֹהִים" (שמואל א ב כה) – מאן אלהים – דיינא. אי הכי, אימא סיפא: "וְאִם לַה' יֶחֱטָא אִישׁ מִי יִתְפַּלֶּל לוֹ"? – הכי קאמר: אם יחטא איש לאיש ופללו – אלהים ימחול לו. ואם לה' יחטא איש – מי יתפלל בעדו? – תשובה ומעשים טובים. אמר רבי יצחק: כל המקניט את חבירו, אפילו בדברים – צריך לפייסו, שנאמר: "בני אם ערבת לרעך תקעת לזר כפיך נוקשת באמרי פיך… לך התרפס ורהב רעיך" (משלי ו א-ג) … אמר רב חסדא: וצריך לפייסו בשלש שורות של שלשה בני אדם … ואם מת – מביא עשרה בני אדם, ומעמידן על קברו, ואומר: חטאתי לה' אלהי ישראל ולפלוני שחבלתי בו … רבי זירא, כי הוה ליה מילתא בהדי איניש הוה חליף ותני לקמיה וממציא ליה, כי היכי דניתי וניפוק ליה מדעתיה.

מדרש פסיקתא זוטרתא (לקח טוב) בראשית פרק נ פסוק יז: וכל מי שחטא לחבירו ולא ביקש ממנו מחילה אין יום הכפורים מכפר, דתנן במסכת יומא: עבירות שבין אדם למקום יום הכפורים מכפר, עבירות שבין אדם לחבירו אין יום הכפורים מכפר, עד שירצה את חבירו, שנאמר: "אם יחטא איש לאיש ופללו אלהים" (שמואל א ב כה), אלהים – דיינים. "ואם לה' יחטא איש מי יתפלל לו" (שם שם), תשובה ומעשים טובים".

מסכת ראש השנה דף יז עמוד ב: שאלה בלוריא הגיורת את רבן גמליאל: כתיב בתורתכם: "אשר לא ישא פנים" (דברים י יז) וכתיב: "ישא ה' פניו אליך" (במדבר ו כו)! נטפל לה רבי יוסי הכהן, אמר לה: אמשול לך משל, למה הדבר דומה – לאדם שנושה בחבירו מנה, וקבע לו זמן בפני המלך, ונשבע לו בחיי המלך. הגיע זמן ולא פרעו, בא לפייס את המלך. ואמר לו: עלבוני מחול לך, לך ופייס את חברך. הכא נמי, כאן – בעבירות שבין אדם למקום, כאן – בעבירות שבין אדם לחבירו. עד שבא רבי עקיבא ולימד: כאן – קודם גזר דין, כאן- לאחר גזר דין אמר רב שמואל בר איניא משמיה דרב: מניין לגזר דין של צבור שאינו נחתם? אינו נחתם? והכתיב נכתם עונך לפני! – אלא, אף על גב שנחתם – נקרע, שנאמר: "כה' אלהינו בכל קראנו אליו".