שאלה:
אני מכיר כמה וכמה אנשים וזה תופעה מצויה בעיקר בדורינו שאנשים איסטניסים ורגילים להתקלח כל יום. שאנשים פשוט קשה להם להרדם בלי מקלחת לפני השינה. לוקח להם שעה ויותר להרדם בכזה מצב [גם אם הם עייפים] וכמובן שזה משפיע על היום למחרת וכו'
האם יש להם היתר להתקלח בפושרים מקלחת קצרה או לפחות לחפוף הראש וכד'.
כמו"כ בכל דין מקלחת בתשעת הימים בזמנינו, מדוע התירו רק במזיעים הרבה וכד', האם באמת אין לנו דין איסטניס. רבים רבים היו מעונגים ומעודנים ורגילים להתקלח כל יום, וממש השכל נותן שאנשים היו לא פחות מרבן גמליאל שהותר לו מעיקר הדין…
שנדע רק בשורות טובות ובקרוב נזכה לראות בנחמת ציון
תשובה:
אולי ננסה לדייק את שאלתך, איסטניס שמותר לו לרחוץ חלקי גופו גם ביום כיפור, יש ממפרשי המשנה שכתבו שהוא באופן שבא לידי חולי מחמת שאינו רוחץ, זה לא המציאות בזמנינו, אבל עצם הדבר נכון, שמי שמפריע לו מאוד ואין דעתו מיושבת עליו והוא מרגיש שלא בנוח, רוחץ איבר איבר במים פושרים כפי המזדקק לו לנקיון בסיסי ולא לתענוג. במציאות בת זמנינו קשה מאוד להיות שבוע שלם בלי רחיצה, אבל גם אם הוא רגיל לרחוץ כל יום, מסתבר שמן הסתם מספיק לו לרחוץ פעם ביומים. הכל לפי ההרגשה, מה שאמרו מזיעים הרבה זה כדי להמחיש שצריך צורך של ממש אבל מה שרגילים בעינוג של הרחיצה היום יומית והנקיון הזה, אינו מתיר, רק התחושה הרעה.
למעשה העניין הוא האם הגדרת אסנטנסט לעניין איסורי רחצה וכו' הוא מצד התענוג והעידון או מצד ההרגשה הרעה.
לכאורה נראה (הן בכלל הן מתשובת הרב) שמה שמגדיר אדם אסטניסט הוא מידת ההרגשה הרעה בהעדר נקיון רגיל (ובמילא התלות בנקיון ) ולא התענוג שבנקיון (שבזה שווים כולם )
שמה גם בהעדר נקיון מיוחד? או גם וגם או שאין הגדרה מדויקת לאסטנסט ולכן נחלקו מפרשי המשנה.
לא הבנתי את שאלתך.
השאר תגובה