שאלה:
שלום כבוד הרב,
אני בעלת תשובה חרדית, נשואה +. למדתי במדרשה מצוינת לבעלות תשובה במשך כמה שנים. (בעלי עובד במשרה מלאה, וקובע עיתים עם חברותא בערב).
יש דבר אחד שאני לא מצליחה להבין בציבור החרדי: זה נראה שהם יעשו הכול ולא יצאו לעבוד. הם יהפכו למקבצי נדבות, יבקשו צדקה לפני שהם יצאו לעבוד. אני באמת לא מבינה למה הגבר והאישה לא יכולים לצאת לעבוד במשרה מלאה, אפילו פשוטה, ולא לחיות מיד בשר ודם??
אפילו בעלון ביישוב החרדי שלנו התפרסמה מודעה שבה אברך כותב שאשתו במצב רפואי שאינו מאפשר לעבוד – היא הגיעה למצב של כיסא גלגלים בעקבות הידרדרות רפואית.
והוא מבקש למען ילדיו את עזרת הציבור, משום שתורתו אומנותו.
ויש גם המון המון משפחות ששני ההורים בריאים, והם חיים מצדקות, במקום ששניהם יצאו לעבוד במשרה מלאה. אני פשוט לא מבינה את זה.
האם זה באמת רצון השם? שאדם ייתן לילדיו לגדול בעוני מכפיר ולא יצא לעבוד?
ראיתי גם סרטון של אבא עם 3 קטנים שמבקש את עזרת הציבור, ולא ברור לי מאיזו סיבה הוא ואשתו לא יוצאים לעבוד, כששניהם בריאים לחלוטין. וגם ריחמתי על הילדה הקטנה שהייתה לידו בסרטון והייתה צריכה לשמוע את זה.
האם זה באמת רצון השם? שאדם ייתן לילדיו לגדול בעוני מכפיר ולא יצא לעבוד? אני באמת רוצה להבין.
אני לא מבינה איפה האחראיות כלפי הילדים? זה כואב וקשה לראות
איך אברך מחפש כיכר לחם במשאית התרומה שמגיעה מידי יום חמישי לשכונה או איך אברך שואל בסופר כמה עולה שק תפו"א, ומחזיר את זה למקום כי אין לו מספיק כסף לזה. כואב לי בעיקר על הילדים…
תשובה:
שלום וברכה
נראה לי שאת די ניזונת מתקשורת וכדומה, משום שבתוך עמי אני יושב, כל חיי בין ציבור האברכים ואינני מכיר אדם שמקבץ נדבות [למעט שולי החברה שבכל חברה אינם ברי תעסוקה, אנשים מוגבלים נפשית פיזית וכדו']. במשפחות האברכים אחת מהשתים – או שניהם יחד, או שהאשה עובדת במשכורת מכניסה והבעל לומד, או שהיא עובדת במשכורת לא משהו ואז כאשר המשפחה גדלה הבעל עושה גם לפרנסת הבית, אם חצי יום או מהצד, חיים בחשבון, ולא בעוני חלילה, וכל שכן שלא נהנים ממתנת בשר ודם. יש שאיפה הדדית שהבעל ישאר בלימוד עד כמה שניתן, אבל יש אוכל ובגדים וחיים שמחים בבית בלי מחסור. אינני יודע מה הסיפורים שהזכרת, וזה לא משקף, ואינני מכיר אברך אחד שמחזיר שק תפוח אדמה למדף, אלו הבלים… שולי חברה קיימים בכל מקום, אבל זה לא משקף לא אמור להיות כך, וכחברה תורמת מצפים מאיתנו שכאשר אדם נקלע למצוקה כזו נסייע לו. אבל אני בטוח שאם תכירי מקרוב תראי שזה לא אדם נורמטיבי, חד משמעית! שוב, חוסכים חייםן בחשבון, אבל ללא מחסור וללא עוני. מי מגיע לעוני חייב ללכת לעבוד וכך נעשה.
תודה רבה רבה כבוד הרב!
נהנתי לקרוא את תשובתכם. האמת שאני לא ניזונה מהתקשורת, ואני כבר 10 שנים ב"ה לא רואה תקשורת חילונית. אני באמת שאלתי בגלל
– שכל כמה ימים דופקים בדלת ומבקשים צדקה.
– בגלל המודעה בידיעון של האברך שרשם שאשתו על כיסא גלגלים ולכן היא לא יכולה לעבוד, והוא תורתו אומנותו. והוא מבקש את עזרת הציבור למען ילדיו. וזה גם צרם לי.
– בגלל משאית התרומה שמגיעה מידי חמישי לשכונה החרדתית בה אנו מתגוררים, ומשפחות לוקחות כיכרות לחם וירקות.
– בגלל המוני מקרים שמתפרסמים ב"ועד הרבנים", כמו האחרון שראיתי עם סרטון של אבא עם 3 קטנים שמבקש את עזרת הציבור. הוא עובד, אבל בגלל שיש 3 קטנים אשתו לא יוצאת לעבוד (שזה לא מובן לי. על הגדול הגן כבר אמור להיות חינם נראה לי. וגם אם שתיים שמים במשפחתון, יוצא משתלם לעבוד במשרה מלאה, אז למה היא לא יוצאת לעבוד?).
– בגלל שמכר של בעלי סיפר לו שבתחילת הנישואים אשתו הייתה זקוקה לכמה טיפולי שיניים יקרים במיוחד, ולבעל לא היה כסף אז הוא עשה שאלת רב. והרב אמר לו לעבור בין הדלתות ולאסוף נדבות, וכך הוא אכן עשה. וזה די צרם לי. (אגב, זו באמת ההנהגה הנכונה במקרה כזה?)
נחלק לשלוש נקודות:
1. מה שאנשים אומרים כדי לשכנע לתרום להם אינו אומר שכך אנחנו מחנכים לחיות…
2. יש אנשים שנקלעים למצוקה אמיתית, מחמת אלמנות או מחלה קשה שדורשת הון רב, שריפה וכו', רוב ככל המקרים של ועדות הרבנים הם אלו, ואכן זה הזמן שלנו להטות כתף. מה המכר של בעלך סיפר לא מקובל עלי. טיפול יקר ככל שיהיה אינו עולה על 20,000 ש"ח, מי שמאבד צורת אדם בשביל סכום זה אינו יודע כבוד האדם מה הוא.
3. מה שאנשים טובים בשכונות מארגנים מכירות בדמי עלות, מכירות מוזלות, חלוקות של סחורה שאין לה דורש זה בסדר גמור. מה יש? גם משפחה שמתפרנסת עדיין כאשר האבא אברך זה מצריך חישובים, המשפחות גדולות ב"ה, ואם אפשר לקנות משהו בדמי עלות בהתארגנות קבוצתית מה הרע בכך. ב95% מהמקרים אלו לא כספי צדקה אלא התארגנויות כאלו. גם כששני בני הזוג עובדים, אם זה לא משכורות הייטק, להחזיק משפחה של 10 נפשות לא קל. שלא לדבר על ביגוד חרדי שהוא יקר לאין ערוך מבציבור הכללי, הוצאות חינוך שהן גבוהות מאוד, משפחה כזו עשויה לשלם 5,000 ש"ח בחודש שכר לימוד! [נניח שלושה בנים בישיבות נערת סמינר ועוד שני ילדי חיידר – זה הסכום]. תצרפי לזה משכנתא והגעת למשכורת אחת שכבר יורדת לפני שהתחלנו… אינני מכיר את סיפור המשאית הזה כי לא נתקלתי אף פעם בדבר כזה, אבל בדרך כלל זה בסגנון הנ"ל של אנשים חברמנים שמוזילים עלויות.
בכל מקרה, אני גר בשכונת אברכים בירושלים המכילה כמה אלפי אברכים שלומדים כל היום, ואף אחד מם לא מקבץ נדבות…
גם אני חי עם אברכים ולא ראיתי שחוסכים טיפולי שיניים או עושים שנורר בשביל זה.
וכן לא ראיתי אברכים שלא קונים אוכל בגלל שזה יקר בפרט לא מוצרי יסוד כמו תפוח אדמה ודרך אגב הרבה יותר ממוצרי יסוד אברכים הרבה פעמים קונים, כן ירבה וכן יתן להם שפע.
לא ראיתי מעולם אברך שיושב בפתח בית כנסת או שטיבלך ומבקש צדקה וכ"ש לא בדפיקה על דלתות בתים. ב"ה האברכים לא מבזים את עצמם ומושיטים יד לעזרה ברחוב או בכל מקום, ולא נראה לי שמעולם היה דברים כאלה…
דברי הרב פשוטים וברורים!!
כל מי שבתוך עמי אנוכי יושבת יעיד שכנים דברי הרב ומקבצי הנדבות הם או אנשים שהם בעייתיים ואינם יכולים לעבוד או אנשים עם מקרים מיוחדים..
מזונותיו של אדם קצובים לו מר"ה עד ר"ה!!!!
זה שמזונותיו של אדם קצובים לו אינו מתיר לו לנהוג בחוסר אחריות כלפי אנשי ביתו, אבל זה לא נושא השאלה, ברור שכל אדם חי בחשבון ויודע שהוא אחראי למשפחתו ויודע מהיכן יביא את לחמם ולא מקבץ נדבות חלילה. כבר אמרו חז"ל פשוט נבלתא בשוקא ואל תצטרך לבריות.
השאר תגובה