שאלה:
שלו' כבוד הרב,
כאשר אנו אוכלים פת בגודל של כביצה וספק לנו אם אכלנו שיעור פחות מכזית כדי אכילת פרס או כזית כדי אכילת פרס או כביצה כדי אכילת פרס, האם מכילים פה את הכלל ספק דאוריתא לחומרא ומברכים ברכת המזון מספק?
בברכה,
תשובה:
ברכת המזון דאורייתא היא רק למי שאכל כדי שביעה, על כזית בלבד החיוב של ברכת המזון הוא רק דרבנן. ואפילו אכל כזית עם הרבה ירקות ועוד ושבע, הברכה היא דרבנן, ראה בהרחבה בביאור הלכה בסוף סימן קפד.
תודה הרב על ששלחת אותי אותי למקור ביאור הלכה לראות הדברים , נתן לי יותר הבנה. אך בעז"ה במקביל מצאתי משהו בפסקי תשובות שממנו נראה שבכל זאת יש צד גדול לומר שכאשר אנו אוכלים פת כביצה וספק לנו אם אכלנו אותה בתוך כדי אכילת פרס או ביותר מכדי אכילת פרס באופן סתמי שאין אנו מרגישים שובע אחריו או לחילופין רעבון, שיש לברך ברכת המזון אחריו, והנה הדברים מהפסקי תשובות :בסוף ההערה 78 מביא "…ומה שאמרו שיעור כביצה הוא משום דסתם שביעה אינה בכזית אלא מכביצה ואילך.." ובסימן קפ"ד אות י"ד סוף הערה 80: "אמנם אם יודע שאכל כביצה פת אך לא שבע, ונסתפק לו אם בירך, הנכון מאוד שיטול ידיו ויאכל שוב כזית ויותר עד כדי שביעה ויברך, כי מצינו לכמה ראשונים ופוסקים דס"ל דכביצה הוי לעולם חיוב מן התורה וכמו שסיכם השד"ח שם בלשונו "כי באכילת כביצה יש צד גדול דיברך מספק דהוי ספיקא דאוריתא לחומרא". אזי לא יוצא לנו מכך שאם לאחר שאכל כביצה פת ויש לו ספיקות על הכמות וזמן האכילה של הכביצה למרות זאת יש לו ומוטל עליו לברך ברכת המזון מספק?
להיפך, הרי הבאת מה שכתב, לא מברכים שוב, כי העיקר להלכה שאם לא שבע אינו חייב מהתורה, אלא שכדי לחשוש לסוברים שכביצה חייב מהתורה, ראוי לאכול עוד ולצאת מידי ספק.
תודה הרב על התשובות. (וגם על התשובה בנושא אחר ששאלתי שלשום)
השאר תגובה