שאלה:
בוקר טוב לכבוד הרב שליט"א,
האם אחד מחכמנו זיכרונם לברכה כתבו ספר או מאמרים כיצד להתיחס לאדם מניפולטיבי ומניפולציה ע"פ תורה?
תודה
תשובה:
אינני מכיר ספר ספציפי, אבל התייעצות עם רב חכם ומבין ענין תוכל לסייע לכם בעזרת ה'. תחפש מישהו מתאים בסביבתך.
בשורות טובות.
מקורות:
כתבתי על כך מספר מקורות בתשובה בענין דומה, ניתן לעי' בהם רק בכדי ללמוד את הנושא, אבל בודאי שאין זה תחליף לשאלת רב.
בחז"ל אנו כבר מוציאים את היחס הראוי כלפי רמאי ולומדים את הדרך לזה כבר מיעקב אביו שהיה צריך להתנהג עם לבן בדרך שבו לבן התנהג אליו, וכך כתוב בגמ' מסכת בבא בתרא דף קכג עמוד א "ויגד יעקב לרחל כי אחי אביה הוא וכי בן רבקה הוא, והלא בן אחות אביה הוא! אלא, אמר לה: מינסבת לי? אמרה ליה: אין, מיהו אבא רמאה הוא ולא יכלת ליה. אמר לה: מאי רמאותיה? אמרה ליה: אית לי אחתא דקשישא מינאי, ולא מנסבא לי מקמה. אמר לה: אחיו אני ברמאות. [א"ל:] ומי שרי להו לצדיקי לסגויי ברמאותא? אין, עם נבר תתבר ועם עקש תתפל." וכלומר שבמקום שהיה מולו רמאי ידע בדיוק איך צריך להתנהג אליו. והמאירי במקום לומד מכך שכן יש לנהוג עם הרמאים וכך הוא כותב: הצדיקים אסור להם לילך בדרך שיהא בו שום צד של רמאות אף על פי שאין בו גזל או גנבה או רמאות גמורה ומ"מ אם יש להם עסקים עם בני אדם הרמאים ומתיראין מהם שאם יהו הולכין עמם בתמימות תהא יד רמאותם גוברת עליהם אף הם יכולים להראות עצמם כמתירים את הרצועה מעט עד כדי שיעור שבו יהו נשמרים מהם והוא שאמר יעקב אבינו עם לבן אחיו אני ברמאות יראה גם כן שכל תנאים שאדם עושה עם כיוצא באלו אפילו נשבעו עליהם דעתם שכל שהם מתירים את הקשר יהא הקשר מותר מצד החסיד גם כן ואין כאן עוד איסור והוא שאמרו לדעתי בדרש קרוב מצדיקי מי יריב אתי כשנותן הקדוש ברוך הוא טובה לישראל נותן להם תשובה להשיב לאומות העולם כשהלך יואב להלחם עם ארם אמר לו לא אתה מבני יעקב שנאמר בו עם אבינו נכרתה ברית אני ואתה כיון ששמע יואב לא היה יודע מה לעשות בא אצל דוד והושיב על זה סנהדרין אמרו לו ולא הם עברו תחלה שנאמר מן ארם ינחני בלק ולא זו בלבד אלא בימי כושן רשעתים ולמה נקרא רשעתים שהרשיעו שתי רשעיות אחת בימי בלעם ואחת בימי כושן והדברים נראין. עד כאן דברי המאירי. ומצאתי להדיא בשו"ת יביע אומר חלק ו – חושן משפט סימן א שכתב לפי זה שיש לנהוג כך מול רשע ורמאי שבא כנגדו ואלו דבריו: "ומכל מקום בנדון דידן נראה שמכיון ששמעון גברא אלמא הוא, לו זרוע עם גבורה, לא שייך בכה"ג לומר בתר גנבא גנוב וטעמא טעים. וכמו שכן ראיתי להדיא בפסקי ריא"ז לברכות (פרק א' הלכה ב אות ו) וז"ל: מי שהיה האריס שלו חשוד שגונב מממונו ונוטל יותר מחלקו, אינו רשאי ליטול ממנו כלום, אלא נותן לו כל חלקו משלם, שאין אדם רשאי ליטול מממון חבירו אלא ע"פ ב"ד. אבל אם היה חברו אלם ונוטל משלו באונס רשאי להתנהג בו בדרך מרמה כדי להציל את שלו. שנא' ועם עקש תתפל, וכמ"ש במגילה (יג:) אחיו אני ברמאות, א"ל ומי שרי לצדיקי לסגויי ברמיותא, א"ל אין דכתיב ועם עקש תתפל. ע"כ. וה"נ שבא החפץ ליד הנגזל דרך שכחה, מותר לעכבו בידו ולהציל את שלו, כיון שהגזלן איש תקיף ואלם. וכן מצאתי להגרי"ח בשו"ת רב פעלים ח"ג (חחו"מ סי' ה) בד"ה והשתא, שהביא מ"ש רבינו יונה שאסור ליקח את שלו בסתר מההיא דבן בג בג, אף על פי שנוטל חפץ שלו ממש, וכ"ש זוזי בזוזי. וסיים, ומיהו נ"ל שלא אסרו אלא היכא דאפשר לעשות דין לעצמו ליטול שלו בגלוי. אבל אם הגזלן גברא אלמא שא"א להוציא בלעו מפיו בגלוי לכ"ע מותר להציל את שלו בסתר וכו' ותנא דמסייע ליה הוא הריא"ז הנ"ל. ומכ"ש שעצם ד' רבינו יונה דס"ל כההיא דבן בג בג, אינם מוסכמים לכ"ע, שיש ראשונים דס"ל דההיא דבן בג בג לאו הלכתא היא. וכנ"ל. ובנ"ד גם להפוסקים כבן בג בג, שפיר דמי להחזיק החפץ ברשותו או למוכרו, שהרי אינו נכנס לרשות חבירו ליטול ממנו, והוא תפוס ועומד בזה. והרי זה כמבואר."
