מדוע האמא של הכ"ג מחלקת מזון בערי מקלט ולא אשתו

שאלה:

שאלה
למה רק האמא של הכהן גדול היתה שולחת אוכל לאנשים שהרגו בשוגג שהיו בערי מקלט, ולא גם אשתו?
תודה.

תשובה:

שלום וברכה,

המפרשים עמדו על כך מדוע אימותיהם של כהנים גדולים ולא אשתו של הכהן. ויש מבארים [על דרך המוסר] שהגמרא אומרת שהסיבה ששיחרור הרוצח מערי מקלט משום שהיו צריכים להתפלל בכוונה שלא יהיו אסונות של רציחה. ומאחר ולא התפלל כראוי תובעים מהכהן על כך. ותפילה בכוונה אדם לומד מהאמא שלו, ולכן התביעה על האמא שבנה לא התפלל כראוי, ולכן האמא היא שמחלקת בגדים ואוכל לרוצחים שלא יתפללו, כיון שהתביעה עליה.

נרחיב בנושא מעניין זה מעט:

המשנה במסכת מכות דף יא עמוד א' אומרות לפיכך אמותיהם של כהנים מביאות מזון ודנו האחרונים מהו הלשון שנאמר במשנה לפיכך והערוך לנר כתב "ואולי י"ל, דאם לא הי' מחזיר רק כהן אחד במיתתו אפשר שאמו לא חששה כ"כ, אבל ע"י שכל כה"ג מחזירין כל אחת קנאתה בחברתה שמא היא תחזיק לרוצחים שלא יתפללו על בנה ומתוך כך ימות בן שלה, וע"כ באו להספיק מים ומזון." וכלומר שמבאר שבאמת אם היה הרוצח בשגגה חוזר על ידי שמת כהן אחד מסוים בלבד הרי שלרות שיש בכך כאב נורא ועצום, אמם עדיין אפשר שאימו חוששת לכך אך עדיין משום שכל כהן גדול ששנפטר הרי שבמיתתו הוא מחזיר את הגולים למקומם ומשחרר אותם לעיר המקלט הרי שנוצרת קנאת נשים בחברותיהן ששמא אימו של הכהן האחר שיקום תחת בנה היא תחזיק לרוצחים הללו במים ומזון בכדי שלא יתפללו על בניהן שימותו ומתוך כך ימות בנה שלה ולכן האימהות היו מביאות מים ומזון.

ומוסיף שם בספר הערוך לנר שמה דווקא האימהות החזיקו את הגולים לעיר המקלט ובמים ומזון ולא הכהנים גדולים שבעצמם שהרי היה להם גם לחוש שלא ימותו "יש לומר שהכהן לעולם לא יבא לידי כך שממנ"פ אם יודע שחטא על שלא התפלל ומתחרט א"כ אין לך דבר עומד בפני תשובה ונתכפר חטאו ושוב לא תועיל תפלת הרוצחים עליו, ואם לא יודע שחטא א"כ גם הוא לא יספיק. אבל האמות י"ל שידעו החטא ותהיינה דואגות על חיי בניהן" דהיינו הכהן עצמו הרי לב יודע מרת נפשו הוא מכיר בעצמו ויודע האם התפלל על הגולים לעיר וממילא הוא מתחרט על כך שלא התפלל עליהם כראוי ועל כגון דא נאמר שאין דבר שעומד בפני התשובה ומכיוון שהכהן הגדול חוזר על כך בתשובה שלימה ומכפר על חטאו הרי ששוב כבר לא תועיל תפילת הרוצחים עליו מכיוון שהרי כבר עשה הכהן הגדול תשובה וכבר נמחל לו אותו החטא. אמנם האימהות של הכהנים הרי מחד הם יודעות את החטא של בנם שאכן לא התפלל מספיק עעל הגולים לעיר ולכן הם מתפללים על מיתתו והם דואגות לכך שלא ימות בנם וממילא הם חשות לתפילת הרוצחים ולכן הם מספקות להם מים ומזון שלא יתפללו על מיתת בנם.

על פי דברים אלו נראה לי שיש גם מקום להסביר את ענין תפילת האם שהרי בדברים אלו מצאנו שני נימוקים לכך שהאם דואגת לגולים למים ומזון. האחד הוא שהם אינם יודעת שבנם חזר בתשובה שרק האדם בעצמו יודע על כך והשני הוא שהם מקנאות באימהות אחרות שידאגו שבנם לא ימות. ומעתה ניתן לומר ששני נימוקים אלו מצויים יותר דווקא באמא שהרי האם היא המקנאה ביותר להצלחת בנה וכן אישתו של הכהן בוודאי שיודעת בחזרתו בתשובה ואינה חשה לכך שתתקבל תפילת הרוצחים.

תשובה נוספת לשאלה זו מובאת בספר בן יהוידע שלכהנים עצמם יש זילות בכך שהם חוששין לקללת הרוצח השפל וצריכם לחוש ממנה ולהספיק לו מזון וגם אם מעוניים בכך הרי שבית הדין הגדול אמור למנוע אותם מכך שהרי זו זילותא גדולה לכל עם ישראל שהרי הכהן גדול הוא מאורן של ישראל וכל כפרת ישראל נעשית על ידיד הכהן הגדול וכיצד שייך שהוא יחוש לתפילת של רוצח ועוד יתצטרך לפייסו שלא יתפלל עליו וממילא אין להניח לכהן לפרנס את הרוצח ולחוש לקללתו ומשום כך גם מוחין ביד אשתו של הכהן אם היא מעוניינת להביא מזון ומחיה לגולים הרוצחים בשגגה כי הרי מה שעושה אשה ככאי' היא עושה בשליחותו ונראה שבעלה הכהן גדול שלח אותה בכדי לפרנס את אותם הרוצחים המאוסים והאשה לוקחת את הממון לכך מכיסו של בעלה וממילא אין נותנים לה לעשות כן ואין ראוי שתעשה כן. אמנם לגבי אימו של הכהן אין צרוך לחוש לכך שנשים דעתן קלה וליבם רק מאוד וממילא אפשר שהיא עושה כן שלא לצורך ומ"מ אין שם הכהן נקרא על פעולתיה כמו באשתו.

תירוץ נוסף שניתן לומר הוא על פי המובא בשם חכמי אשכנז שביארו את הדבר שאין הכהן עצמו מספק את המחיה ומזון לעיר המקלט מפני שחוששין למרמה של הגולים וכמו שכתב המהרש"א שהרי מצינו שרוצח בשגגה גולה לעיר מקלט גם על פי הודאת עצמו ונמצא שיהיו גולים בעורמה כדי לקבל מזון ומחיה, אך כעת שהאם מספקת את המזון הרי יחשו שתמות ולא יהי להם מזון. ואין את החשש הזה באשתו שהרי אם תמות ההלכה שהכן גדול חייב לישא אשה אחרת.