ביאור מלאכי ב ב

שאלה:

אני מתקשה בבעיית ידיעה-בחירה, כי במלאכי [ב,ב] מבואר ברש"י שהקב"ה מקלל את הכהנים רק על סמך שידע הקב"ה שהכהנים לא ישמעו דבר ה'. היאך אפשר להעניש את הכהנים כל עוד שלא חטאו בפועל ?

תשובה:

ארחיב מעט בביאור הנושא

בפסוקים בספר מלאכי נאמר כך "(א) וְעַתָּ֗ה אֲלֵיכֶ֛ם הַמִּצְוָ֥ה הַזֹּ֖את הַכֹּהֲנִֽים: (ב) אִם־לֹ֣א תִשְׁמְע֡וּ וְאִם־לֹא֩ תָשִׂ֨ימוּ עַל־לֵ֜ב לָתֵ֧ת כָּב֣וֹד לִשְׁמִ֗י אָמַר֙ יְקֹוָ֣ק צְבָא֔וֹת וְשִׁלַּחְתִּ֤י בָכֶם֙ אֶת־הַמְּאֵרָ֔ה וְאָרוֹתִ֖י אֶת־בִּרְכֽוֹתֵיכֶ֑ם וְגַם֙ אָרוֹתִ֔יהָ כִּ֥י אֵינְכֶ֖ם שָׂמִ֥ים עַל־לֵֽב: (ג) הִנְנִ֨י גֹעֵ֤ר לָכֶם֙ אֶת־הַזֶּ֔רַע וְזֵרִ֤יתִי פֶ֙רֶשׁ֙ עַל־פְּנֵיכֶ֔ם פֶּ֖רֶשׁ חַגֵּיכֶ֑ם וְנָשָׂ֥א אֶתְכֶ֖ם אֵלָֽיו:"

אני מנסה ללמוד את הפסוקים לפי דרכו של האברבנאל במקום שהוא מפרש שהנידון בפסוקים אלו הוא האשמה המיוחדת ששייכת לכהנים האמונים להורות וללמד את העם חכמה ודעת כמו שמצינו בתורה שיש לבוא אל הכהן אשר יהיה בימים ההם וללמוד ממנו וכן בנביא כי שפתי כהן ישמרו דעת ומפיו לומדים דעת ותבונה, תפיקדו של הכהן ללמד את העם תורה וחכמה. ובמאת בימי בית שני מצינו שהתפיקד זה התקיים בחכמים ולא בכהנים וזה בשל חטאי הכהנים כמו שאנחנו מוצאים בפסוקים אלו.

וכך מסביר האברבנאל "אבל האשמה הזאת אין ראוי ליחס אותו אל ההמון שהם חסרי החכמה והלמוד כי אליכם המצוה הזאת הכהנים ועליכם היה מוטל להישיר את העם מה יעשו בהבאת קרבנותיהם, כ"א לא היו הכהנים מקבלין קרבן משחת מידי הבעלים היו הם מביאים אותו כראוי. כלומר הפסוק פונה אל הכהנים כמצווים ללמד את העם את האופן הראוי של הבאת הקורבנות, והם אינם עושים כן או שאינם מלמדים כראוי את העם או שלא דואגים שאכן יביאו באופן הראוי מכל מקום נמא שהקורבנות לא מקורבים כדינם והאשמה על כך היא על הכהנים

וממשיך האברבנאל ומסביר: "(ב) ולכן הודיעם שאם לא ישמעו לתוכחתו ולא ישימו על לבם לתת כבוד אל השם הנכבד בעבודתם ישלח בהם את המארה והקללה, ואמר זה כנגד הכהנים, וכנגד העם כולו אמר וארותי את ברכותיכם ר"ל אהפוך לכם את הברכה אשר ברכתי אתכם מיום אשר נוסד בית ה' לקללה וגם ארותיה ירצה וגם כבר ארותי וקללתי אותה מעת שהתחלתם לבזות שמי ושראיתי כי אינכם שמים על לב לשמור משמרתי" דהיינו משום כך שהם לא ממלאים את תפקידם כראוי ולא שמים על ליבם לתת כבוד לה' בעבודתם בכך שמלמדים דעת את העם, בשל כך יהפוך להם את הברכה שבורכו מיום שנבנה בית המקדש לקללה. הברכה המיוחדת לכהנים היא בשל תפקידם בבית המקדש שהם משרתי ה' ועומדים לפניו הם שליחים של עם ישראל לה' אך אם אינם ממלאים את תפקידם, ואינם מלמדים את העם ומקשרים אותם בקשר הראוי והנכון לה' יתברך הרי שאדרבה הם ראויים לקללה כי הרי בגלל נמצא שהעם אינו קשור לה' כראוי, ואיננו יודע את הדרך הנכונה לבוא ולעבוד לפני ה' בהבאת הקרבנות.

כך גם מבו' במצודת דוד במקום "וארותי את ברכותיכם – ר"ל את הברכה שברכתי אתכם מעת הוסד היכל ה' כמ"ש בחגי אהפך לקללה" שהברכה המיוחדת בה בורכו הכהנים היא זאת שהופכת לקללה ואין כאן קללה מיוחדת, אלא שאין ברירה רק לא לזכות לברכה כי בכך הם מועיל בתפקיד ונמצאים ראויים לקללה בשל כך.

ומעתה ננסה גם לבאר את דברי רש"י "וגם ארותיה – ובאמת אין לתלות הדבר על תנאי שתליתי באם לא ישמע כי ידעתי שלא תשמעו לפיכך אני מעתה ארותיה" באופן כזה. כי אכן אין הדבר על תנאי שתלוי באם לא תשמעו, אלא מעיקר אופי הברכה והקללה ששכשאינם זכאים לברכה הרי שיש קללה. ויתרה מכך, ההתרשלות של הכהנים במילוי תפקידם אין חטאה בהתרשלות עצמה אלא במוכנות לקבלת התפקיד וקבלתו עליהם, וכבר מעתה ה' יודע שאינם מקבלים אותו עליהם דהיינו כבר עתה הם אינם רואים את תפקדם המיוחד ככהנים לה' העומדים לשרתו בבית מקדשו וללמד את תורתו ואפן עבדותו לעם ישראל. ומשום כך יבוא לכך שבהמשך יחטאו בזה ולא ילמדו את העם איך להקריב את הקרובנות כראוי. אך בעצם כבר עכשיו למרות שעדיין החטא עצמו לא התרחש שהרי עדין לא באו הקרבנות בצורה שאיננה ראויה מכל מקום כבר כעת הרי שהכוהנים עצמם אינם מקבלים על עצמם את תפקידם. ונמצא שכבר עכשיו חטאו בכך הכהנים שאינם ראוים לברכת הכוהנים המיוחדת. ולכן הם רואים כבר עתה לקלל. הידיעה של ה' היא את אופן ההתחייבות של הכוהנים לתפקדם שאיננו כראוי. ולכן תווצר עבירה בסופו של דבר.