שאלה:
לעיתים לא יתבעו שכיר על נזק בשווי גדול, אבל הסיבה היא שיודעים שזה יסחב בבתי מדפט וגם כשיזכו בפועל להוציא כזה סכום משכיר דאין לו רכוש (לדוגמא) לא יקרה. אם גילה דעתו המעסיק שמקפיד, פיטר את העובד, ואמר בפה שזו הסיבה שלא תובע – האם לפי דין תורה הוא מחוייב לשלם (בתשלומים וכו) או שיש פה מעין מחילה בעל כרחו?
תשובה:
שלום וברכה,
אם החיוב ברור ולא תובע בגלל שיודע שאין לנתבע איך לשלם אין זה מחילה. אבל אם לא יודע האם חייב ולא מגיע לתבוע בגלל טורח, הרי זה מחילה. ועל זה נאמר עביד איניש דזבין דינא, אדם מוכן לותר על התשלום כדי שלא להגיע להתדיינות.
בהצלחה.
מקורות:
כל פשרה שאדם מתפשר כדי שלא לטרוח בדינים ודיינים הרי הפשרה קיימת. אבל אם לא תובע בגלל שיודע שלא ישלם לו, ולא הגיעו לפשרה החיוב עומד בעינו ולא נפקע.
