שאלה:
אדם שהיה מוכר כבן עלייה ועתה עבר משבר רציני [ששינה את מצבו כנראה לעולם], האם חובתו להמשיך את תפילותיו ומעשיו כמו שהיה בעבר, כדי שלא יהיה חילול השם שרואים אותו נוהג כאחד העם, או שכיון שזה עתה דרגתו אינו חובה על האדם לחיות בדרגא שאינו מתאים לה כלל כעת.
תשובה:
אינני מבין כלל את השאלה, אין כזה דבר תפילה שאדם אחד מחוייב ואצל אדם אחר לכתחילה מספיק פחות… כל יהודי כל יום צריך להתאמץ בכל תחום עד המקסימום, ומה שמצליח הרויח, ומה שנפל, יקום… אין כזה דבר: "אני בדרגה פלונית, נדרש ממני תפילה בינונית"… כל ברכה שאדם מצליח להתרומם בה – הכל רווח, כל מצוה שעשה בדקדוק – הרויח, מה זה משנה שאתמול נפל או חלילה מחר הוא עלול ליפול..
לעולם אין להשלים עם מצב של משבר ויאוש, ולעולם אין להכנע לבינוניות, בעז"ה יעשה ויצליח!
בשורות טובות.
אבקש אם אפשר להשתדל לשאלה, לא למסביב.
במידה והחלטתי לא להתרומם, האם יש בכך חילול השם.
מסתבר שכן, וגם הרבה יותר גרוע מזה: "אין אדם מתייאש על עצמו".
לי ידוע שאין הקב"ה תובע את האדם אלא לפי כוחו.
ברמת העונש אתה צודק, אבל אין אדם שפטור ממצוות כל עוד אינו נחשב שוטה…
השאר תגובה