שאלה:
בירושלמי שבת :ברכיה בשם רבי חייא בר בא לא ניתנו שבתות וימים טובים אלא לעסוק בהן בדברי תורה. קשה לי שאברך הרי לומד תורה בין בימי חול בין במקראי קודש דהיינו חול המועד.. עם הארץ גם אם תתן לו שבתות וימים טובים כל השבוע לא ילמד תורה ויעסוק בה ואם תרצה לומר יעסוק כמה שעות גם בספק.. אז מה הגמרא אומרת שניתנו ימים טובים לעסוק בתורה שהרי בלאו הכי אם שלומד לומד ולא רק בחול המועד שבתות וימים טובים אלא רוב שעות היום ואילו עמי ארצות לומדים את תני דביי אליהו כל השונה הלכות בכל יום. מה נפקא מינה?
תשובה:
שאלה נאה שאלת… שמתאימה למציאות שאנו רואים סביבנו… אבל הצורה האמיתית של בעלי הבתים לא כך היא! חז"ל אמרו באבות עשה תורתך קבע ומלאכתך עראי, כלומר הצורה של היהודי העובד היא שתורתו קבע ורק חלק מהיום הוא עוסק לפרנסתו, ואדם זה, כל יום מיצר ודואג על אותן שעות שהוא נאלץ לעסוק בהן במלאכה ובשאר עניני החיים וכל שאיפתו לחזור כבר לבית המדרש ללמוד בעיון ובהעמקה. אדם כזה נמשך בימי החג כדבורה אל הצוף ולוגם בהנאה מבאר התורה בימים אלו שהוא פנוי מעסק מלאכתו. יש לרחם על יהודי שעובד כל היום מבוקר עד ערב ודי לט בתנא דבי אליהו ושתי הלכות כל יום, שהרי הוא מבזבז את כל חייו בעיסוקי העולם הזה החולף ואינו עושה כלום לחיי העולם הבא…
מועדים לשמחה.
