שאלה:
שלום כבוד הרב יש לי שאלה
יש דבר כזה ששמעתי בשיעורים של הרב יוסף מזרחי והרב זמיר כהן באנטרנט שאומרים שאדם שעובד לפרנסתו ובכל רגע פנוי מהעיסוקים שנשאר לו בין הרבה ובין מועט לומד נחשב כל הזמן שהוא עובד וכו' כאילו למד שזה נחשב שהוא אנוס ונאמר ש"אנוס רחמנה פטרה"
כלומר שהוא פטור בגלל שהוא אנוס וכל הזמן שעובד נחשב כאילו למד
לא הבנתי איך זה מסתדר עם מה שכתוב בספר מסילת ישרים שמצוטט מהגמרא שאומרים שכל אדם נכווה מחופתו של חבירו,איך זה מסתדר כי בשיעור באנטרנט שמעתי שאומרים שסתם לדוגמא אם יש שתי אברכים שאחד לומד 6 שעות וחבירו לומד 6 שעות ו5 דקות כל יום זה שלומד רק 6 שעות ביום שיפטר "יאכל את הלב" ויצטער למה לא התאמץ יותר כדי להגיע למדרגתו של חבירו
השאלה היא שלא הבנתי האם יש הבדל בשכר בין אברך שממצע את כל הזמן שיש באפשרותו ללמוד לבין אדם שעובד לפרנסתו ויש לו קצת זמן ללמוד שממצה אותו ללימוד לפי הטענה הזאת כי זה לא תמיד בידו של האדם שהוא חייב לעבוד
וגם למדתי פעם עם אברך שהוא אמר משהוא כזה שלפי הגמרא במסכת ברכות שמדברים על רבי אליעזר בן הורנוס ששאלו אותו למה הוא בוכה רגעים לפני שנפטר אז אמרו שאם בגלל שלא הספיק ללמוד כל מה שרצה ללמוד אז אומרים שאחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוון ליבו לשמיים והאברך אמר שבפועל לאדם שעובד ולאברך אין הבדל בשכר רק שבעולם האמת ילמדו את בעל הבית והאברך באותו מקום בעל הבית לא יבין כלום ממה שמלמדים
בעיקרון רציתי לשאול איך זה מסתדר כי מצד אחד אומרים שכל אחד נכווה מחופתו של חבירו כלומר שזה משנה כמה שאדם לומד מצד שני אומרים שאחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוון ליבו לשמיים שאין הבדל בין המרבה לממעיט כל עוד מנצלים את הזמן והיכולת שביכולתם
תשובה:
שלום וברכה
חשוב מאוד לדעת שני דברים: א. יש כלל שנקרא "אונס לאו כמאן דעביד". כלומר גם אם אדם שאנוס על הדבר לא יתבע מדוע לא עשה, זה לא נחשב שקיים… כלומר ברור שאדם שכל ימיו בתורה יש לו שכר גדול הרבה יותר לאין ערוך מאדם שעשה לפרנסתו וניצל את שעות הפנאי שלו… אלא שבגדרים של האונס והתביעה שיש על האדם אמרו אחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוין. כדנים מה היא צורת אדם ומה נחשב ביטול תורה הכלל הזה נכון, אבל ודאי שמי שכל ימיו בתורה הוא משהו אחר לגמרי, מה השאלה בכלל…
כמו כן, אם ננתח לעומק, מדוע בעצם אותו אדם שכל הזמן לומד, פחות אנוס מאותו אדם שחייב לעבוד 8-9 שעות ביום? יתכן מאוד שאותו אדם שעובד גם היה יכול לחיות חיי צימצום וללמוד כל היום בישיבה… יש הרבה מאוד אנשים שעושים כך. אני לא מדבר על מי שלא מסוגל נפשית או שיש לו צרכים מרובים במיוחד, אבל אין לזלזל במסירות נפשם של לומדי תורה, ובודאי אי אפשר לומר שהמאמץ של האדם העובד שלומד בערב שווה לזה שכל ימיו בתורה וחי חיי דחק, אין כל הגיון שהשכר שלהם יהיה שווה! כמובן לא כל אחד מסוגל נפשית וכו', אבל שוב זה נושא של אונס.
ב. ברור שגם בין לומדי התורה כל רגע הוא נצח, ומי שמשקיע יותר ומנצל יותר ואין לזה גבולות, יזכה ליותר. זה גם באיכות וגם בכמות.
