שאלה:
איך עמ"י חטאו בעגל ולא האמינו והתלוננו בזמן שה' נתן להם מן ושליו? הרי הם ראו שזה מה'. זה כמו שאני לא אאמין לשמש שזורחת בבוקר זה ממש טיפשי כי זה מוחשי אני ממש לא מבינה אותם. אשמח להסבר
תשובה:
שלום וברכה
רמזתי לך כבר השבוע שהרמב"ן בפרשת כי תשא מאריך בזה, חשבתי שתעשי שיעורי בית…
הרמב"ן מבאר, שעם ישראל שגה לחשוב שהיות והקב"ה הוא רם ונישא, יש צורך לפנות אליו על ידי אמצעי, וכשם שמשה רבינו היה האמצעי לקשר ביניהם לבורא העולם, כך עתה שסבורים היו שמת כיון שלפי חשבונם לא חזר בזמן, יש צורך באמצעי אחר. הם לא יצרו את העגל בעצמם בעצם, אלא השליכו לאש מתוך חשיבה שמה שצריך לצאת יצא, וזה יהיה סימן משמים שעל אותו שיצא רוצה הקב"ה להשרות שכינתו ושדרכו יתקרבו לה', ויצא העגל הזה. ואם כן השאלה היא מה החטא הגדול… מבאר הרמב"ן ששורש החטא הוא שלא הבינו שבעבודת ה' אנחנו לא יוצרים וממציאים מדעתנו את הדרך, בורא העולם הוא מתווה לבדו את הדרך שנלך בה, דוגמא לדבר, חטא נדב ואביהו, שהקריבו אש זרה "אשר לא צווה", הרצון שלהם היה עבודת ה', אבל צריך להבין, בעבודת ה' עושים מה שנצטיוינו ולא מחדשים מדעתנו דרכים חדשות.
אגב, גם עבודה זרה במהותה אינה תמיד מחשבה כביכול הפסל הוא בורא העולם, אלא שהפסל העשוי בצורה מסוימת מסמל רעיון רוחני מסויים, שלפי הבנת אותם טועים, כאשר אתה עובד לו אתה מתחבר לרעיון הרוחני המסומל בו. הרמב"ם מאוד מאריך בתחילת יסודי התורה להסביר, שהנושא של עבודה זרה, הוא שהיו שטעו שהיות ובורא העולם עשה לו משרתים שמשפיעים בעולם כמו כוכבים ומזלות, רצונו שנכבד אותם ונעבוד להם, כי המלך מתכבד בזה שמכבדים את עבדיו. לכבד את משרת המלך זה בעצם לכבד את המלך בעצמו.
ואת זה אסרה התורה באיסור החמור ביותר הראשון והשני ששבעשרת הדיברות, שנאמרו שניהם מפי הגבורה!
יום נעים.
