שאלה:
שלום! יש לי שאלה קצת מיוחדת, אשמח לתשובה, כי יש לי בזה תועלת בהעברת מסר לתלמידים.
מהי דרגת החומרה של הדברים הבאים מהחמור ביותר לחמור פחות?
א. לא לישון בסוכה בסוכות; ב. לא לקרוא שניים מקרא ואחד תרגום; ג. לא להתפלל עמידה של תפילת שחרית; ד. לא לקרוא ק"ש בבוקר בזמנה; ה. לאכול עוף עם חלב
ו. לקרוע נייר טואלט בלא שינוי. ז. לא להקפיד על מאה ברכות בשבת. ח. לא להתפלל במניין.
תודה!
תשובה:
שלום וברכה
אם אתה שואל אותי, מבחינה חינוכית זו טעות לעסוק בשאלות אלו! וכי אנחנו עושים מסחר עם בורא העולם? יהודי הוא עבד ועושה הכל כדי לקיים רצון אבינו שבשמים.
החמור שבכולם זה ק"ש בבוקר בזמנה ושינה בסוכה שהם דאורייתא, אחר כך עוף בחלב ותפילת שמונה עשרה שהם חיובים דרבנן, קריעת נייר טואלט תלוי בנדון של הביאור הלכה בסי' שמ אם יש בו חשש דאורייתא או שהוא רק דרבנן. תפילה במנין יש מחלוקת אם הוא חיוב גמור, השו"ע הרבה מאוד מחמיר בענין זה, השאר קל יותר.
שלום! קודם כל תודה על התשובה.
א. ברצוני להבהיר שוודאי שאני מדגיש שהכול חיוב גמור, אני רק רוצה להבהיר לתלמידים שכמו שאנחנו רגילים להקפיד על איסור אכילת עוף עם חלב, לא פחות מכך עלינו להקפיד על מצוות כשינה בסוכה וק"ש בזמן שהן חיוב גמור (מעין מה שאומרים בשם החפץ חיים, שאיסור לה"ר חמור יותר מאכילת חזיר).
ב. מצטער על הקושיות אבל לא ממש הבנתי חלק מהסדר שכתבת (ייתכן שיש לי טעויות מהותיות):
1. כתבת שתפילה במניין זה מחלוקת אם יש בכך חיוב גמור, אולם לגבי שניים מקרא ואחד תרגום ומאה ברכות אין מחלוקת, ומוסכם שהן חיוב גמור, לפחות כך כתב השו"ע (סי' מו וסי' רפה), אז למה הן פחותות מתפילה במניין?
2. לשיטות שאיסור קריעת נייר טואלט הוא מן התורה, לא פשוט שהוא חמור יותר מהכול? הרי זה סקילה, וגם אם נאמר שהוא דרבנן- לא ברור שיהיה חמור יותר מתפילה שהיא דרבנן? הרי זה עשה דרבנן וזה לא תעשה, האם לא תעשה שלהם לא חמור יותר?
תודה רבה!
1. הרבה יותר מזה יש להקפיד כיון שחיובן דאורייתא.
2. לגבי מאה ברכות לא היתה כוונתי להקל ראש בענין שהוא ודאי חיוב גמור, אבל יש כל כך הרבה דרכים לקיים זאת, וכל כך הרבה שיטות איך סופרים, שבאופן נורמלי כל אדם מקיים את זה ברווח רב מאוד ואין צורך לספור. אני מניח שאתה לא מדבר על אנשים שסתם לא מברכים ולא מתפללים, שאם כן הבעיה שלהם הרבה יותר חמורה מהתקנה של מאה ברכות, בכל ברכה שאדם נמנע מלברך הוא מבטל חיוב גמור. לגבי שנים מקרא, ראה שו"ת מהרש"ם ח"א סי' ריג שכתב שאינה חובה גמורה כשאר חיובים דרבנן, ועל כן פטר זקן וחולה, אמנם להלכה החמירו בזה כרהיטת דברי השו"ע שהיא חובה גמורה, ובשו"ת הגאונים סי' ז כתב שהמתרשל בה נקרא פושע!
בפשטות קריעת נייר טואלט בפרט שלא במקום הנקבים, אינה איסור דאורייתא וכך נוקטים הלכה למעשה כאשר יש בענין זה בעיה של כבוד הבריות, אדם מזדמן למקום שאין נייר חתוך והוא נצרך לשירותים שמתירים לו לעשות זאת וכדאי בשינוי.
אי בדידי תליא, נראה לי שחומרה של עבירות היא לא תמיד בהגדרות ההלכתיות, כלומר, אם הייתי מחנך נערים הייתי נותן דגש מאוד חזק על תפילה במנין, כי זה נותן צורה אחרת לכל היום ומהות אחרת לכל האדם, ולא משקיע את כל התחמושת בשנים מקרא ואחד תרגום, גם אם אליבא דאמת יש יותר צד להחמיר.
שוב תודה על התשובות.
אכן לעניין תפילה במניין- זה באמת הדבר הראשון תמיד נהגנו להדגיש. אולם אנו רוצים להתקדם, וב"ה מדובר בבחורים איכותיים שלעתים יכולים קצת להפחית מערך דברים כמו שמו"ת, מאה ברכות, ואולי גם ק"ש בזמנה ושינה בסוכה.
א) לגבי חיוב מאה ברכות- לפי מה שלמדתי, בשבת לא מגיעים אלא לשמונים- שמונים ואחת ברכות, כך שמי שלא מונה את מניין הברכות מבטל מצווה זו. ואמנם יכול להשלים בברכות העולה לתורה, אבל ראיתי שזה רק אם לא יוכל להגיע בלי זה למאה ברכות, ונראה לי שיש כאלה שלא שמים אל ליבם לא להשלים למאה ברכות ולא לכוון בברכות העולה לתורה. ראיתי גם בפס"ת שלפי רש"י יוצא בדיעבד בשעה"ד בקטעים שב"אין כאלוהינו" שמשלים לו עוד 12 ברכות כמדומני, אבל כתב שזה לא מוסכם. לפי כל זה, מי שלא מקפיד להשלים, ממש מבטל מצווה מדרבנן אולי בכל שבת (וראיתי שפס"ת שמביא שיש אומרים שזו מצווה מה"ת). אני טועה במשהו?
ב) אם קריעת נייר טואלט היא איסור דרבנן, אז מי שלא מקפיד על כך (ולא רק אם נתקע ללא נייר), איסורו חמור יותר מהמבטל מצווה מדרבנן, או שפחות חמור?
א. שכחת דבר אחד שבפוסקים לא כותבים כי הוא משתנה מאדם לאדם. אנחנו כל היום רק אוכלים ושותים… בזמן חז"ל אנשים אכלו רק בארוחות, היום כל היום עושים ברכות. כמו כן יש אשר יצר ועוד ברכות מזדמנות.
ב. אינני זוכר הבדל בין איסור דרבנן לביטול מצוה דרבנן.
השאר תגובה