שאלה:
אדם שלקח תרופה בשבת, האם מותר להחזיר התרופה למדף אחרי שגמר לקחת מה שהוא צריך מזה, או שאסור מטעם מוקצה [באופן שלא היה חולה מבעוד יום] (אני לא מדבר באופן שהתרופה צריך קירור וכדו', אלא שרוצה להחזירו למדף שלו בארון).
אני מסופק מפני שמשנ"ב (סי' ש"ח ס"ק י"ג) החמיר שההיתר להמשיך ולטלטל מה שלקחו בהיתר אינו אלא בכשמל"א ולא בממ"ג, וא"כ נראה שבכה"ג צריך להחמיר לפי המשנ"ב שלא להביא התרופה לכל מקום שירצה אחרי שהוא כבר בידו, אלא שצריך להנחיו מיד (לאחר גמר השימוש בו). האם זה נכון? מה לעשות למעשה?
תשובה:
שלום וברכה
מדברי המשנה ברורה בסי' תקו ס"ק כט מבואר שהלכה זו אינה אמורה רק בכלי שמלאכתו לאיסור, הוא דן שם באדם שקרא שם לחלה בשבת וממילא ההפרשה שבידו נעשית מוקצה מיד, וכתב שכיון שבאה לידו בהיתר הוא רשאי לטלטלה לכל מקום שירצה. וראה בס' ארחות שבת פרק יט הערה רצד שהאריכו להוכיח מכאן ומעוד ראשונים ואחרונים, שאדם שבא לידו פסולת בהיתר, כמו גרעיני תמר אחרי האכילה ועוד, אינו חייב לזרוק מיד אלא רשאי להוליך לכל מקום שירצה.
הנקודה כאן, היא שכלל לא ברור שזה נחשב בא לידו בהיתר, שהרי אמת הדבר שהתירו גזירת שחיקת סממנים לצורך חולה שאין בו סכנה אבל מי אומר שהתירו גם מוקצה? זה כבר קשור למחלוקת בסי' שכח אילו איסורים דרבנן הותרו לצורך חולה שאין בו סכנה. ועפ"ז הורה המשנה ברורה בסי' שכח ס"ק נח לטלטל את התרופה בשינוי קצת, ורק כך מותר, ממילא לפי דבריו אולי זה לא נחשב בא לידו בהיתר ואין לטלטל למקום שירצה, וצ"ע בזה. אמנם העיקר לדינא נראה שמותר, כי מלשון המשנה ברורה שם נראה שרק לחומרא בעלמא נקט שצריך שינוי.
