שאלה:
כשהאדם מונע מלעבור על ל"ת, כגון שהוא מסתפר ומניח מקום הפאות, האם הוא צריך לכוון לשם מצוה כדי לקיים מצות התורה בזה (כמו שקי"ל בעלמא דמצוות צריכות כוונה, או דילמא מצות ל"ת שאני, ויל"ע)?
תשובה:
שלום וברכה
כפי המבואר בהרחבה בסימנים הראשונים של שו"ת דבר אברהם ח"ב, הרעיון של מצוות צריכות כוונה הוא שהאדם נותן הגדרה למעשה שלו, שהוא מעשה מצוה ולא מעשה של רשות. כגון אכילת מצה, שאינה אכילת רשות לשובע בעלמא אלא אכילה של מצוה. ולפי זה דן שם, במצוה שמעצם מהותה היא מוגדרת כמצוה כמו תלמוד תורה, האם מצוות צריכות כוונה. לפי זה הרעיון של מצוות צריכות כוונה שייך לכאורה רק במצוות עשה, שיש ענין להגדיר את העשייה ולא בהמנעות מאיסור לא תעשה, שאינו בעשייה אלא בשב ואל תעשה.
מה שכתבת הוא מסתבר מאד, אבל עדיין לא ברור לי.
1) יש להסתפק לפי מה שקי"ל (קדושין ל"ט) ישב אדם ולא עבר עבירה שנותנים לו שכר כעושה מצוה, האם זה גם כשמונע מלעשות העבירה מטעם אחר, כגון שיש לו תאוה לאכול בשר חזיר והוא מונע מלאכלו מפני שיש בו הרבה שומן והוא בדיאטה… האם יש לו קיום מצוה?
2) כעי"ז יש להסתפק במי שמסתפר אצל ספר חרדי שיודע להניח פאותיו, והוא הולך שם להסתפר ואינו אומר לו כלום, וגם לא חושב כלל על פאותיו, האם יש לו קיום מצוה בזה שהסתפר ולא קצץ פיאותיו? האם לפי דבריך, יש לו מצוה?
מסתבר שקיום המצוה הוא רק כשנזהר מהאיסור ולא במקרים שלך, אבל לא צריך שיכוין לשם מצוה.
שלום וברכה כבוד הרב,
לגבי לא תעשה, נחלקו הדעות האם צריכות כוונה. לדעת הדרך פיקודך (הקדמה ב) צריך כוונה, ולדעת הדרך למלך (דעות ג-א בתחילתו) אין צריך. ועיין שדי חמד מ-עד עמוד 145.
ועיין בספר אוצר כוונות המצוות, שהאריך בעניינים אלו, וגם הביא רשימה של כוונות להרבה הרבה מצוות: https://www.hebrewbooks.org/48839
ע"ש.
השאר תגובה