שאלה:
שלום וברכה,
לגבי עמותה
האם מישהו אחראי אישית על החובות לפי דין תורה?
תודה
תשובה:
שלום רב,
אם קופת העמותה בגרעון ואין כסף לשלם לעובדים את שכרם, אין החובות מוטלים אישית על מנהל העמותה.
אמנם חשוב לדעת שאם יש כסף בקופת העמותה, ובעל העמותה שאחראי לשלם לשכירים מעכב מהם את התשלום, נחלקו הפוסקים אם עובר בעל העמותה באיסור "בל תלין" ובאיסור "בימו תתן שכרו". וכיון שהוא איסור דאורייתא צריך בעל העמותה להעביר את המשכורת בזמן לעובדים.
כתיבה וחתימה טובה
נפתלי בן חיים
מקורות:
בנתיבות המשפט (סימן עז ס"ק יא) כתב שאשה שקנתה בהקפה או לוות מעות, [או שכרה פועלים] ויודעים שיש לה בעל שהוא צריך לשלם, והיא עובדת עבורו, אין חיוב כלל על האשה לשלם, אלא אם חתמה האשה מפורש שהחובות מוטלים עליה. ולכן בעל מוסד/עמותה ששוכר עובדים ויודעים העובדים שהתשלום מכספי העמותה, אין חיוב התשלום מוטל על בעל העמותה.
ולגבי איסור בל תלין, אם יש כסף בעמותה ומעכב לעובדים את שכרם, דעת מרנא החפץ חיים בספרו אהבת חסד (ח"א פ"י הלכה ד) שאפוטרופוס על נכסי חברו ששכר פועלים לצורכי חברו, נחשב הוא לשוכר את הפועלים, והוא אחראי על התשלום לעובדים, והוא עובר באיסור בל תלין, למרות שברור שהתשלומים הוא מנכסי חברו. ודייק מכאן בפתחי חושן (שכירות פ"ט הערה סו) שמנהל מוסד או מפעל שמוטל עליו תשלום שכירות לפועלים עובר בבל תלין, כדין אפוטרופוס.
אמנם בשו"ת משנת רבי אהרן (ח"ב סימן עג) חולק וסובר שגזבר אגם שעליו לשלם ואין אחר שישלם, מ"מ כל שלא משלם אין השכר נשאר אצלו אלא שייך להקדש, והכתוב אומר: "לא תלין פעולת שכיר עמך עד בוקר" וכאן אין מלין אצלו אלא ביד הקדש, ולכן אינו עובר.
וכיון שאיסור בל תלין הוא איסור דאורייתא, אומרים בזה ספק דאורייתא לחומרא, וצריך להקפיד שלא לעכב שכר העובדים, למרות שהתשלום לא מוטל לשלם מכיסו.
