שאלה:
מה הוא ההיתר לסמוך על עדותו של נכרי או הפסול לעדות, לעניין תינוק שזה עתה נולד במחלקת יולדות, לומר, שתינוקת זו או תינוק זה שייך לאמו היהודיה?
האם אין לחשוש שהנכרי החליף ביודעין, כדי לזכות בילד יהודי וכדו'?
תשובה:
שלום רב,
לכאורה יש לומר שזו סוגיה ערוכה בקידושין נאמנת חיה לומר זה כהן זה לוי זה ממזר, ראה בשו"ע אבה"ע סי' ד' סעי' לה: "נשים שילדו בבת אחת, אשת כהן ולוי וישראל וממזר, נאמנת החיה לומר: זה הבן כהן הוא, או לוי, או ממזר, מפני שלא הוחזק ואין אנו יודעים יחוסם". אולם יש לומר שזו תקנה מיוחדת שהיא נאמנת כפי שמבואר שם ובראשונים, אבל רק באופן שיש לה נאמנות בסיסית (כלומר, לפחות כדין ע"א נאמן באיסורין) אבל במקום שאין למעיד כל נאמנות כמו בגוי, לכאורה אין מקור שהוא נאמן.
אולם ראשית יש להגדיר את העדות הזו, האם עדות כזו צריכה שני עדים או די בעד אחד מעיקר הדין. משום שאם די בעד אחד לכאורה ניתן לומר שהוא נאמן משום שיש לו חזקה אומן לא מרעי אומנותיה שאינו משקר, אבל אם יש צורך בשני עדים – כלומר, דין עדות, לעולם לא יועיל חזקה שאינו משקר, שהרי גם משה רבינו אינו נאמן במצב שיש צורך בשני עדים למרות שודאי אינו משקר. לכן, חזקה הנותנת נאמנות לאיש מועילה רק באיסורין וכד', ולא באופן שיש צורך בעדות. א"כ השאלה הנשאלת האם לצורך קביעת יוחסין קביעת יהדות יש צורך בשני עדים – בדין עדות, או לא.
בספר עין הדעת בקונטרס יוחסין, הביא מקורות לכאן ולכאן האם בקביעת יהדות יש צורך בשני עדים או לא. בספר שהוצאתי לאור לפני כחודשיים ביחד עם ידידי הרב ישראל בארנבאום בשם "בירורי יהדות לאור מחקרים גנטיים" כתבתי פרק בנושא זה. אולם העולה מהנאמר שם שבאופן שאין אנו מוציאים אדם מחזקתו, אין צורך בשני עדים, א"כ תינוק זה שעדיין אין לו חזקה לכאורה די בעד אחד וממילא יועיל גם חזקה אומן לא מרעי אומנותיה.
למה לא שייך לדון בזה שיהא נאמן משום עדות בגילוי מילתא. (יבמות לט ע"ב)
וכן אם זה בית חולים שיש בו רוב יהודים, הרי אפשר להסתמך ביוחסין על רוב (ר"פ החולץ ועוד, רמב"ם איסורי ביאה י:"ג י' ועוד)
גילוי מילתא לכאורה יעזור רק לפני כן להעיד שזה האח, או להעיד ששמו כך וכך בשביל כתיבת הגט (ראה סי' קכ) אבל אחר מעשה זו עדות גמורה, או שזה דבר שבערוה וצריכים שני עדים, או שזה כאיסורין, אבל בכל מקרה זה לא ייחשב לגילוי מילתא. אגב, אני לא בטוח כלל שזה בגדר של גילוי מילתא. משום שגילוי מילתא זה דבר שסביר להניח שיתגלה. מעשה זה ממש לא סביר שיתגלה כ"כ מהר. כדי לערוך בדיקת רקמות, יש צורך בצו בית המפשט ובסיטואציה כזו זב לא פשוט לקבל אישור בית המשפט, משום שמדובר באמהות נשואות ותמיד לא ניתן לשלול אפשרות לממזרות, ובנסיבות כאלה בית המשפט לא יתן אישור. (תאורטית ניתן לבצע בדיקת דנ"א מיטוכונדרי רק ע"י האמהות המסופקות – אבל גם זה צריך צו ביהמ"ש).
ברור. כלומר, אם השאלה היא רק גוי או יהודי. אבל השאלה היא גם באופן כללי, בן של מי הוא.
כידוע, אצל הרה"ח ר' אברהם איליוביץ הי"ד, שנהרג בפיגוע במרכז הסחר העולמי בניו יורק – כ"ג אלול תשס"א, אלמנתו שתחי', הותרה מעגינותה – אשת איש, {זמן רב לפני שנמצאה גופתו הטהורה} וכל זאת, רק על פי עדויות של "נכרים", ש"השיחו לפי תומם" {על המציאות הפיזית שהיתה בשעת מעשה בזמן הפיגעה באותו משרד, שהם היו בו יחד עם המנוח, עד לרגע שהם השאירו אותו תקוע בחדרו, וציפו שמישהו יגיע לחלצו, ועד להתרסקות הבנין}, בחקירות ודרישות אצל גדולי הפוסקים בארצות הברית, וכל זאת, על פי הוראותיו הברורות של פוסק הדור הגרי"ש אלישיב זצ"ל.
האם אפשר להביא זאת בתור סניף וכראיה, כדי להתיר את הדבר כאן?!
האם המצלמות בחדר לידה ובחדר תינוקות ומצלמות אבטחה במסדרונות, והצמיד זיהוי יחד והמנעול שמחובר לטבור התינוק מהווים הוכחה וכסניף כדי שיהיה אפשר לסמוך על הפסול לעדות או הנכרי לגבי כשרותו של הרך הנולד?
ביאור הדבר:
האם בגלל שהנכרי יודע שישנו סיכוי רב שהוא יתפס על מעשיו ואף ישב שנים רבות בבית הסוהר על כך, כיון שבדרך כלל, ישנם כמה אנשי רפואה בשעת הלידה או בחדר התינוקות, ואף אחד מהם לא ירצה לשתף פעולה במעשה פלילי חמור זה, ובפרט שהיולדת עצמה בדרך כלל ערה בשעת מעשה, ומסוגלת לראות את הצוות הרפואי מניח על הילד את צמיד הזיהוי, ובשל כך, הרתעה חזקה זו ,תהווה כסניף כדי שיהיה אפשר להכשיר את ילדי ישראל הקדושים, ללא חשש.
לא ניתן להוכיח משם כלום, אני לא יודע את הפרטים שם. עדות של גוי פסולה גם להתרת עגונה, היא מועילה רק כשהיא מסל"ת. אבל בכל מקרה זה לא מועיל בנד"ד. כי עדות מסל"ת בהתרת עגונה זו קולה מיוחדת שתיקנו חז"ל רק בעגונה. במקרה שיש צורך בעדים, ודאי שזה לא יועיל בנד"ד. וגם אם בנד"ד אין צורך בעדים, הדין הוא שמסל"ת גם באיסורין אינו מועיל בדאורייתא ראה ש"ך וט"ז יו"ד סי' צח סק"ב.
בהחלט ניתן להסתייע גם ע"י זה, אבל זה כאמור בתשובה רק באופן שאין צורך בדין של עדות. ואז זה יועיל כמו חזקה אומן לא מרעי אומנותניה. אולם במדה שיש צורך בעדים, לעולם גוי לא יהיה כשר לעדות גם אם יש חזקה שאינו משקר, בדיוק כמו שמשה רבינו אינו נאמן בממונות ובדבר שבערוה למרות שאנו בטוחים שאינו משקר.
מתשובתו של הרב, נמצא פתח להכשיל את יהדותו של כל ילד יהודי טהור, ולו רק אם נשאלת השאלה, על ידי כל מאן דהו, האם אתם בטוחים שזהו הילד שלכם? אולי בחדר תינוקות החליפו אותו בטעות עם ילד נכרי? ואז נצטרך להביא ב' עדים, לאמת את הדבר, ואין לנו!
האם אפשר לומר שכל אמינות יהדותם של תינוקות של בית רבן מתקיימת מתוך מצב של "דיעבד" – חזקה שאומן (מחלל שבת הפסול לעדות או נכרי) לא מרעי אומנותיה?!
וסליחה על ההשוואה, האם לא צריך להחמיר בדבר, לפחות כמו בדין בשר כשר עם ב' חותמות?
לא כ"כ הבנתי את דברי כבודו. מדוע נמצא פתח להכשיל לאחר שביארנו מדוע האיש או האישה העובדים בתינוקיה נאמנים. וגם איני מבין מדוע אתה סבור שחזקה אומן לא מרעי אומנותיה זה בדיעבד?! לגבי בשר שנתעלם מן העין, אין חזקה אומן לא מרעי, וגם מילתא דעבידא גילויי. ובכל אופן, אפילו אם זה היה נחשב לבדיעבד איני רואה כל פגם בכך. הרי חז"ל תיקנו תקנה מיוחדת שאינו מעיקר הדין בדיוק לסיטואציה הזו: נאמנות חיה, ומה בכך?
האם תקנת חז"ל "נאמנת החיה לומר" זהו רק אצל מיילדת יהודיה או אף אצל מיילדת נכריה?
מצד נאמנות חיה, מן הסתם אינה נאמנת, ראה שם בסוגיה ובשו"ע סעי' לה שהיא צריכה להיות בחזקת כשרות, וגם מן הסתם הבסיס חייב להיות בגדרי נאמנות ע"א. אולם היא יכולה להיות נאמנת משום הסברא של מירתת, או משום מילתא דעבידא לגילויי.
קטע זה לא לפרסום, אלא לקבלת אישור תורני שהבנתי נכון את דברי הרב שליט"א!!! אלא אם כבוד הרב חושב אחרת.
נאמנות מיילדת על יחוס הנולדים – נשים שילדו בבת אחת, אשת כהן ולוי וישראל וממזר, נאמנת החיה {מיילדת יהודיה} לומר: זה הבן כהן הוא, או לוי, או ממזר, מפני שלא הוחזק ואין אנו יודעים יחוסם [קידושין עג:; שו”ע אבה”ע סימן ד סעיף לה. חז"ל נתנו לאשה מיילדת, שהוחזקה לנאמנת ולא ערער עליה אדם, את הכוח להעיד כדין עד אחד, מי נולד ראשון, ומכאן שהוא הבכור שיזכה בירושה פי שניים (שו"ע חו"מ סימן רעז סעיף יב), וכל זאת משום, שאין אנו מוציאים אדם מחזקתו, ולכן אין צורך בשני עדים, ותינוק זה שעדיין אין לו חזקה, לכאורה די בעד אחד, וממילא יועיל "חזקה אומן לא מרעי אומנותיה". נחלקו הפוסקים, אם נאמנותה של המיילדת היא מן התורה או מדברי חכמים. רבי עקיבא איגר (גליון הש"ס בקידושין עג:), מביא לראיה את דברי המדרש (בראשית רבה-וילנא פרשה פה, יג), על הפסוק (בראשית לח, כח) העוסק בלידת פרץ וזרח, על נאמנות מיילדת לומר את סדר הלידות – "ותקח המילדת ותקשור על ידו שני לאמר זה יצא ראשונה". החזון איש (אבן העזר סימן נט, ס"ק כ), כותב שיש מקום לומר שהיא אף נאמנת לכך מדאורייתא, מפני שהידיעות הללו הן מתוקף עבודתה, ואין סיבה לחשוד שהיא תשקר, מאחר שאין לה קירבה לאחד מן הנוגעים בדבר. הר"ן (קידושין לא. בדפי הרי"ף) כותב שנאמנות זו היא תקנה מדרבנן, מפני שאין דרך אחרת לבדוק את המציאות. (וראה עוד בשו"ת הרא"ש כלל נב סוסי' ב; שו"ת תשב"ץ ח"א סימן פד; שערי תורה כלל כג אות א, ועיין בהרחבה בספר משפט ערוך ח"ג בקונטרס נאמנות עד אחד סעיף קמז-קנב. המרדכי (יבמות אות קיז), מונה ברשימה של אופנים בהם אשה יחידה נאמנת להעיד, גם את נאמנות המיילדת]. ויש הסוברים שהמיילדת נאמנת גם אם היא קרובה של הוולד שהיא מעידה עליו [עצי ארזים סימן ד ס"ק סג; ערוה"ש אבהע"ז סימן ד סעיף מו].
מיילדת נכריה, נאמנת לומר למי שייך כל תינוק, רק משום הסברא של "כיון דמירתת מיניה", ו"חזקה אומן לא מרעי אומנותיה", מפני שירא הוא להפסיד אומנתו, ו"לא מרעי לחזקתייהו" – חזקה אין אומן משקר כדי שלא יאבד חזקתו, כלומר, בכל מדינה אשר יש פקוח מטעם המלכות על הנעשה בכל מרכז רפואי, אם אנשי הצוות הרפואי יחליפו ילדים, הרי שהם יענשו במאסר על ידי הערכאות, ואף יפסידו את הרשיון להמשיך ולעסוק ברפואה, וגם יקנוסו על כך את המרכז הרפואי, לכן ודאי מפחדים הם מלטעות, ויש טעם גדול להתיר, משום "מילתא דעבידא לגילויי", ובפרט בימנו, שיש מצלמות אבטחה בכל מרכז הרפואי. והמיילדת יודעת שישנו סיכוי רב שהיא תתפס על מעשיה, כיון שבדרך כלל, ישנם כמה אנשי רפואה בשעת הלידה או בחדר התינוקות, ואף אחד מהם לא ירצה לשתף פעולה במזיד עם מעשה פלילי חמור זה.
אכן כן. רק נוסיף שמילתא דעבידא לגילויי היום גם ע"י בדיקת דנ"א ואם יש איזה חשד ניתן לבדוק את זה
השאר תגובה